איריס הרדן היא היום מורת דרך בשפה הגרמנית, ובעברה מומחית לגינון. נולדה וגדלה להורים שעברו את השואה, וירדה מהארץ להקים משפחה דווקא בגרמניה. הדיסוננסים שהתגלעו בתוכה ואל מול הוריה סביב בחירתה – היו הנבט ליצירה הזו. "אנחנו הגעגוע לעתיד" הוא ספר הביכורים שלה. יצא ב 2024 בהוצאת קינמון.

1. למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
   אני כותבת כי זה צורך ובדיוק מהמקום הזה הכתיבה שלי הגיעה. מהניסיון לשים במילים את הרגשות, המחשבות, היכולת להעלות על הנייר את הדברים שאולי איימו עלי הפחידו אותי שמחו וריגשו אותי. יש משהו בהנחת המילים על הנייר שעושה לי סדר בחיים.
   
2. באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?
   לפני 14 שנים, במקרה , כמו דברים חשובים רבים אחרים שקורים לנו. הייתי בסערת רגשות ומישהו אמר : " אז תכתבי מה את מרגישה ". אני חושבת שאחרים הבינו שאני יודעת לכתוב לפני שאני זיהיתי את זה. אולי בגלל שהמטרה לא הייתה מוגדרת ככתיבה.
   
3. באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?
   אני עדיין לא מתייחסת אל עצמי כך. אני כתבתי ספר, חשוב לציין שאנחנו מדברות על ספר ראשון. בשנתיים הראשונות קראתי לו טקסט ארוך, עד שהוא הגיע לעורכת שלי. המילה ספר הייתה גדולה עלי, אני לא כותבת ספר, סופרים כותבים ספרים, אני כותבת טקסט ארוך, בואו נראה לאן הוא יתפתח.
   
4. קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
   בוקר. אני אדם של בוקר. שיא היצירתיות שלי, הרעיונות שחלק אני מביאה מהלילה מתבשלים בבוקר. אז כוס קפה וניסיון להשקיט את הרקע, לא מבחינת רעש חיצוני אלא רעשים פנימיים, הסחות דעת.. עד 1100 1200 אלה השעות שלי.
   
5. איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?
   מול המחשב בצד שמאל כל החלון הגדול החוצה. הוא ירוק, כל הבחוץ שלי ירוק כמו שאני אוהבת. הבית מאחורי , לא מעניין.מה או מי גורם לך השראה?
   בעיקר אנשים. דברים שאני שומעת, חצאי משפטים ברכבת הקלה, שיחת טלפון שהאנשים מקפידים שתהיה קולנית , תמונה בסרט, גם טבע אבל בעיקר שילוב של אנשים ותנועה, זה לפעמים מעורר זכרונות, דברים שנמצאים בי ומתעוררים להדהוד שנוצר.
   
6. מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
   כשהגיבור או הגיבורה שלי בספר נתקלים בבעיה ואין פתרון מידי, אני מסתובבת סביבם וסביבי חסרת אונים ומרגישה שלא מתקדמת. אני רוצה לעזור להם ותקועה בתוך הלבירינט הפרטי.
   
7. האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך את מפתחת הלאה?
   זה הספר הראשון שלי והוא התחיל באופן ברור וחד משמעי מהדמויות. ידעתי כבר מה הן יעשו, לאן פניהן מועדות אבל הן היו בהתחלה. התחלתי לכתוב בימים אלה והפעם העלילה היא הראשונה, אני רואה את הסיפור. הגיבורים מתגנבים אט אט פנימה, אבל הסיפור הוא הראשון במקרה הזה.
   
8. איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
   בגדול אני יודעת ואז בקטן ממשיכים התיקונים.
   אני יודעת מתי אני רוצה לסיים , מתי הסיפור נגמר ובכל זאת יש נקודה שאני מגיעה אליה שהכל נהיה שקט, ואז יש אווירת סיום גם אם יש אחריו תיקונים או שינויים קטנים.
   
9. אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
   אותנטיות.
   מניחה שלכל כותב יש את הפחד הגדול ביותר מהשאלה "זה אתה? זה הסיפור שלך? זה באמת קרה?" מצד אחד זו שאלה מכווצת ומאיימת מצד שני החלטתי שהיא לא תעצור אותי מכתיבה אותנטית ואמיתית.
   
10. מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
    בדיוק כשאני מבינה שסיימתי, מתחיל כל החלק שאין לי מה לתרום בו. ומבחינתי אפשר להדפיס. אבל לא באמת, כי יש עריכה לשונית, ועימוד ושוב הגהה. אני צריכה לגייס עוד סבלנות.
    
11. אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
    מאיר שלו, דוד גרוסמן, ג'ונתן ספרן פויר, ניקול קראוס, אליס מונרו.
    
12. האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית?
    מעט מדי, חולקת את תגובות הקוראים.
    
13. אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
    תגובות נהדרות: כמה הספר הולך איתם, מעורר אותם למחשבות על הזוגיות שלהם, האהבה הפרטית.
    
14. על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
    פרויקטים? התחלתי לכתוב טקסט ארוך חדש שאני מאחלת שיהיה טוב מספיק להיקרא ספר.
    
15. מה את עושה כאשר את לא כותבת?
    קוראת, מקשיבה לאנשים, מבלה עם המשפחה שלי. חיה.
    
16. על מה את עובדת עכשיו?
    ספר מתח.. אני מלאה סקרנות מהדבר החדש הזה.