נעים להכיר – אורה מנשה
אני מאמינה שאצל רוב הסופרים, הכתיבה היא סוג של תרפיה מבורכת, ניסיון לאזן בין הפנים לחוץ, לעשות בדק בית, להשקיט את הפחדים, להתנתק מהקיים.
בפרוזת הביכורים, "חתול עובר ושב", בהוצאת טוטם, ניסיתי לבנות עולם חדש ומופלא – בו לא הכול סופי וחד משמעי , כמו שנדמה לנו לעיתים.
באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת או משוררת?
טרם. נטל ההוכחה הוא עלי. בנוסף, התהליך מעניין יותר מהכתר.
איפה את כותבת, מהי סביבת העבודה שלך?
אני בונה בראש את התבנית הלוגית של הסיפור בזמן הצעידה שלי למקום מרוחק פיזית, ורק בנקודה שאני מתחילה להרגיש שיש חשד סביר שאשכח – אני מתחילה להעלות הכול על הכתב. זקוקה להתבודדות הזאת, לשקט, לשמש…
מה או מי גורם לך השראה?
כל מה שגורם לי לעצור לרגע במרוץ האינסופי הזה של מידע, להתבונן, ולהבחין לפתע בעוד משהו שהיה נסתר עד כה – לדעת שזכיתי, כי אחרים חולפים ליד הדבר מבלי לעצור, ובגלל שידעתי לעצור – זכיתי לגילוי הזה.
מה בולם אותך, או מה מקשה עלייך לכתוב?
האחריות שיש לי בכתיבה, ההשפעה על ציבור הקוראים, ובגלל שאני מאמינה שהטקסט מצדו גם שולח הדהוד אז על עצמי.
איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
ברגע שאני מזהה שכל מהלך ספרותי שיעשה לא יתרום עוד לקיים, שיש איזון בין המיקרו למאקרו של הטקסט והעולם, שיש הרמוניה במוזיקה שהטקסט משמיע בזמן שמקריאים אותו בקול, שפשוט הגיע הזמן לאפשר לטקסט ללכת בדרכו, וזה לא קל כמו שרציתי שזה ישמע – כולנו הרי נעשים תאבי שליטה על סביבתנו עם הזמן.
אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
רציתי לשבור כמה "כללים", לעשות מהפכה קטנה בתחום הכתיבה הספרותית, להראות שאפשר לכתוב גם ככה, שמותר לכתוב שונה מהמקובל. הרגשתי שזה צו השעה להעז לשבור את הכלים ובהם גם הכללים המקובלים – ועד כמה הצלחתי באמת? ימים יגידו.
מהם החלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
התהליך הוא קסם בפני עצמו, זו ההתנתקות המבורכת של הסופר מיצירתו לתמיד, כאשר הספר יוצא מרשות הפרט להיות נחלת הכלל, ומה יוליד המפגש הזה של הספר עם קהל הקוראים – מסקרן, מרגש ומפתיע.
אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
כל הכתבים של תומס מאן, או. הנרי, ג'ק לונדון. עם סופרים אחרים אני יותר בררנית.
על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?
על כמה שניתן במישורים רבים, כל עוד אין הפחתת תנאים לקן ולגוזלים. שלא נגיע חלילה למרי אזרחי.
מה את עושה כאשר את לא כותבת?
מתבוננת היטב סביב. מנסה להתמקד בטוב וביפה – לא תמיד זוכה לפריווילגיה הזאת, לעולם לא מתייאשת.
על מה את עובדת עכשיו?
מספר פרויקטים מקבילים נבנים כעת, אך מסיבה שהתחלת הכתיבה של ספר היא רגע בתהליך שהחל בזמן מוקדם יותר, לעתים ההתחלה היא בעצם כמעט גמר התהליך. אסור להיות פזיז ולדחוק את השעה, ובאותה מידה אסור להידחק מפני השעה ולהיות אדיש לקול הפנימי שקורא לך להתייצב לדגל.
מעורר השראה ומחכים. תודה.
תשובות מופלאות !
תשובות חכמות ומעוררות מחשבה רבה
וואו! מעוררת השראה. החכמתי. תודה!
ראיון מרתק ביותר ומעורר השראה!