(מחווה לפנחס שדה)

אָדָם קָם   בּוֹדֵד  וְעֵינוֹ צוֹפִיָּה:

כֻּלָּם סְבִיבוֹ גְּאוּלִים

אֲפִלּוּ מֵתִים קָמִים לִתְחִיָּה.

לְעֵינָיו: הָאִישׁ הֲכִי אֻמְלָל

יָצָא כְּבָר מִן הָאֹהֶל

 אוֹ מִן הַפַּח.

וְרַק הוּא- נִשְׁכַּח.

מִסָּבִיב לוֹ קוֹרוֹת כָּל הַשְּׂמָחוֹת

וְהָאַהֲבוֹת הָרוֹטְטוֹת.

מָשִׁיחַ מְיֻחָד נוֹקֵשׁ לְכָל הַבּוֹדְדִים

עַל הַדְּלָתוֹת

מֵבִיא לְכָל אֶחָד שַׁי מְשֻׁבָּח.

וְרַק אוֹתוֹ- אֱלֹהִים שָׁכַח.

הוּא נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל הֶהָרִים

אֶל הַמַּרְבַדִּים הַפּוֹרְחִים.

מְחַכֶּה לְרֶגָע בּוֹדֵד

שֶׁהַשָּׁמַיִם יִהְיוּ פְּתוּחִים.

שֶׁהוּא יַחֲזֹר לְהִתְפַּעֵם

מֵחָדָשׁ, לִפְעָמִים בְּדִיּוּק

לִפְעָמִים בְּעֵרֵךְ

מֵהַשְּׂמָחוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ פְּזוּרוֹת

עַל הַדֶּרֶךְ

אֲנָשִׁים יָאִירוּ לוֹ פָּנִים בָּעוֹלָם

וּפָנָיו יִהְיוּ נִרְאִים

לְכֻלָּם.

וּבֵינְתַיִם, עוֹד אוֹר בַּמֶּרְחָק זָרַח.

וְהוּא לְבַדּוֹ- נִשְׁכַּח.