פרוזה פואטית מתוך הספר שהושק לאחרונה 'הנשים הסמויות – מאין', יחד עם תערוכת יחיד באותו נושא. הדימוי המצורף הוצג בתערוכה ונמצא בספר.

אזור הנוחות
יָצְאָה אוֹ שֶׁמָּא נִפְלָטָה מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת, מִשְּׂדֵה הַבּוּר הַנּוֹחַ, הָרַךְ, שֶׁהָיָה מָתוּחַ בֵּין שִׁלְּדֵי דְּמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת בְּאָרוֹן הַחַיִּים שֶׁל חַיֶּיהָ, בָּהֶם קָבְרָה זִכְרוֹנוֹת טְרִיִּים. הָיוּ אֵלֶה רָבִים בֵּינָם לְבֵינָם אִם אֲרוֹן חַיִּים זֶה אוֹ אֲרוֹן קְבוּרָה, וְלֹא יָדְעוּ כִּי טוֹב וּמָרָה, אוֹ מָה רַע.

יָצְאָה כְּנִבְעֶתֶּת מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת בְּאוֹר פָּנֶיהָ, לֵילֵךְ עִם עַצְמָהּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת. אָסְפָה, כֵּן אָסְפָה אֶת כֹּל הַכֹּחוֹת כְּמוֹ גַּם אֶת קוֹלָן טוֹפְחִים עַל אָזְנָהּ לִשְׁמֹעַ קְרִיאָ-תָּן.

יָצְאָה מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת לְעִתִּים אוּלַי מְבוֹעֶתֶּת, מְפֻכַּחַת בִּדְרִיכוּת, עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בִּשְׁבִילֵי הַדֶּרֶךְ הַנִּסְלֶלֶת כְּאִלּוּ מֵעַצְמָהּ, נִכְבֶּשֶׁת בְּהַרְבֵּה מְאֹד עָצְמָה, אָז לוֹבֶשֶׁת עֹז, כְּהּוֹלֶכֶת לָדַעַת אֶת עָצְמָה. לָבוֹא אֶל עַצְמָהּ, דַּוְקָא מִחוּץ לַגְּבוּלוֹת הַמְּזֻיָּפִים שֶׁנִּרְאִים נוֹחִים לִכְאוֹרָה לָעַיִן הַבָּרָה שֶׁאֵינָהּ זִיּוּף, וְלֹא יִפְיוּף, הָרוֹאָה בְּהַכָּרָה.

יָצְאָה מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם, כְּשֶׁהַיּוֹם מִתְלַבֵּט בֵּינוֹ לְבֵינוֹ אִם לְהִשָּׁאֵר וְלֹא לְוַתֵּר לְיָרֵחַ, אוֹ לָסֶגֶת אֶל תּוֹךְ מֵי הַיָּם כְּחוֹל, לְהֵעָלֵם לִכְאוֹרָה ולְהָפִיץ אוֹרָה בְּמָקוֹם אַחֵר. לְהַפְצִיעַ וּלְהַפְתִּיעַ מֵחָדָשׁ בְּאוֹר יְקָרוֹת, מַעֲשֶׂה הֶרְגֵּל, מַעֲשֶׂה יוֹם יוֹם, כִּמְצִיאוּת הַחֲלוֹם שֶּׁיוֹדֵע לִהְיוֹת
מַאֲבָק נִצְחִי בֵּין אוֹר לַחֹשֶׁךְ, בֵּין שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מַלְכֵי הַשָּׁמַיִם, אָדוֹן הַיּוֹם לְאָדוֹן הַלַּיִל, הַנֶּאֱבָקִים תָּדִיר, כָּל אֶחָד רוֹצֶה לְהָאִיר, מַמְשִׁיכִים לְהַפְצִיעַ, לְהַפְתִּיעַ, כִּי שָׁקַע וּבָא וְהָלַךְ וְשָׁב וְחָזַר וְעוֹלָם, כֵּן עוֹלָם, עַל מְקוֹמוֹ עוֹמֵד, חָרֵד, לְעִתִּים, מְעוֹדֵד.

יָצְאָה מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת, בָּרְחָה לִבְרָכָה, לַעֲמֹד מוּל עוֹלָם חָדָשׁ וְאַחֵר, לוֹקֵחַ וְנוֹתֵן.

יָצְאָה בְּרַגְלָהּ לִדְרֹך עַל מִדְרָכוֹת רְחוֹב, לְהָאִיר בֵּין פָּנָסִים אֲפֵלִים בְּאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם, דּוֹלְקִים בְּחֶשְׁכַת לֵיל, בְּעֵין אֵל, וְשָׁאֲלָה לְעַצְמָהּ דֶּרֶךְ לַבוֹר לָהּ. דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא תְּהֵא פַּח יָקוּשׁ, שֶׁלֹּא יְהֵא בה יֵאוּשׁ. דֶּרֶךְ הַיּוֹדַעַת לְסַלְסֵל עַצְמָהּ בִּשְׁבִיל מַסָּע נִפְתַּל וּמֵנִיב.

לָמְדָה לָדַעַת אֶת שֶׁפַע הַבְּרָכוֹת הַמֻּנָּחוֹת בְּסַל הַהַפְתָּעוֹת הַנִּמְסָר כְּצֵידָה לַהּוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, בַּסַּך, לַיוֹצְאִים בְּלֵב מְבָרֵךְ מִסְּבַךְ אֲזוֹרֵי הַנּוֹחוֹת.

לָמְדָה לָדַעַת כּי אֵזוֹר הַנּוֹחוֹת מַצָּג שָׁוְא הוא. אוּלַי מוּתָג נוֹצֵץ, מְטַיֵּחַ עַיִן רוֹאָה, הוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְסוּמָּא. וְעוֹד לָמְדָה וָיָסְּפָהּ שֶׁב "לְּךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" יֵשׁ קֻרְטוֹב שֶׁל בְּרָכָה.

יָצְאָה בּוֹטַחַת מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוֹת לְהַלֵּךְ בֵּין הֲרָרֵי הַקֹּשִׁי שֶׁהָיוּ רַק לִכְאוֹרָה, שֶׁכֵּן בֵּין נְקִיקֵי הַגֵּאִיּוֹת מָצְאָה אֶת בִּרְכַּת הַמְּנוּחָה לִהְיוֹת.