משאלות קורסות תחת עומס האקראיות הקיומית

שֵׁן חָלָב נִתְלֶשֶׁת וְנִקְבֶּרֶת תַּחַת כָּרִית אוֹרְתּוֹפֵּדִית.
נֵר יוֹם הוּלֶּדֶת כָּבֶה בִּפְעוּלָּה עַזָּה שֶׁל רוּחַ נִצְחִית.
רִיס שָׁחוֹר נוֹשֵׁר וְדוֹהַר עַל הֶבֶל נְשִׁיפָה אַדִּירָה.
כּוֹכָב נוֹפֵל נִשְׂרַף לַמָּוֶות, בּוֹעֵר בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת שָׁמַיִים.

מנפלאות המדע

אַתָּה לוֹחֵץ עַל מֶתֶג
וְזֶרֶם הַחַשְׁמַל שֶׁבַּקִּיר
מְמַלֵּא אֶת הַנּוּרָה 
שֶׁמְּאִירָה אֶת פָּנֶיהָ.

**איור ראשי: שרון וובר-צביק.