דברים על הסופר, המשורר והמדען, פרופ' דב בהט, במלֹאת לו 90 בהקשר לסֵפֶר המאמרים הייחודי והיפה שיצא לכבודו בעריכת הסופרת לילי פרי ופרופ' גבריאל מוקד.

דֹב בַּהַט הוא בעיניי תופעה וחידה. אדם שבשנות ה-70 לחייו חצה בגאון את הקווים מתחום המדעים המדויקים אל עֵבֶר מדעי הרוח, מן הגיאולוגיה אל הספרות שבה הוא מוכיח ברומן, בסיפור קצר ובשיר שהוא באמת איש רנסנס, כאילו הוא גילה את עצמו מחדש לעצמו ואף לנו הקוראים. מה שמוכיח בפעם המי יודע כמה שאין מוקדם או מאוחר בספרות. כעשרים ספרים כתב עד כֹּה, בין גיל 70 לגיל 90, פרוזה ושירה. זה מרשים, לא?

בהט זיכּה אותנו ללא ספק, אבל גם זָכָה לחלוטין. בַּמֶּה זכה? הוא זכה ששני אנשי ספרות סופֶּר-איכותיים יכירו בּ… ויוקירו את גוף עבודתו הספרותית. האחת היא העורֶכֶת המעולה שלו שהוציאה את רוב ספריו בהוצאתהּ טוטם ספרים, הסופרת לילי פרי, ואילו האחֵר הוא פרופ' גבריאל מוקד, מבקר ועורך כתב העת המיתולוגי "עכשיו", אדם פחות או יותר בגילו של בהט כיום, מורי ורבּי בספרות, גלַאי משוררים וסופרים נדיר משנות השישים של המאה העשרים ואילך כמו יונה וולך, יאיר הוּרְביץ ומאיר ויזלטיר. כאשר שני כוחות פואטיים עמקניים שכאלה עומדים מאחוריך כיוצר מילים אין ספק בכלל שזכיתָ.

התוצר הסופי של שני עשורי הכתיבה האינטנסיביים האלה של בַּהַט שהולידו כ-20 ספרים, גֻבָּה בשנת 2020 בספר מאמרים עליו בשם היפה "מסע פואטי בחייו של מדען" שערכו לילי פרי ופרופ' גבריאל מוקד. לספר התקבּצו ובאו מיטב החוקרים והמבקרים שכתבו במשך השנים הללו על ספריו: רומן, סיפור קצר ושירה. רק כדי לסבֵּר את האוזן הנה כמה שמות מן המשתתפים: פרופ' ניצה בן-דב (כלת פרס ישראל לחקר הספרות), פרופ' יצחק בן-מרדכי, הסופר והמבקר ירון אביטוב, הסופר אוהד עוזיאל, הסופר והסאטיריקן מאיר עוזיאל ועוד, וגם עבדכם הנאמן בין הכותבים עליו בספר מכובּד ויפה זה.

פרופ' מוקד מקדים מסת עומק לכל שער בספר. לשער שירתו של בהט תחת הכותרת הפשוטה "שיריו של דב בהט" הוא מאפיין בעבורנו, תוך מתן דוגמאות, את ההומור והאירוניה הדקה בשיריו, את המידוּעַ, דהיינו שאילת טרמינולוגיה ושדה סמנטי מתחום המדע אֶל עֵבֶר השירה, כפי שבהט נוהג לא אחת לעשות, מבלי לזנוח את ההיבט הקיומי, האקזיסטנציאליסטי המאפיין את חיי האדם כפרט מלידה עד זִקנה בתוך החברה שבה הוא חי. מוקד יוצר בצדק משוואה בין צור מחבצתו של בהט, כל אותן שכבות גיאולוגיות טקטוניות זזות כל הזמן והרֶגֶשׁ האנושי החושב עליהן ועל מצבו של האדם בעולם משתנֶה תדיר.

בשער העוסק ברומנים של דב בהט הוא מקדים מסת עומק תחת השם הפשוט "רומנים ראשונים של דב בּהט". הוא מאפיין את בהט כסופר חברתי מובהק בעל נימה מחאתית קיומית, אך לא פוליטית גרידא. זאת לא ספרות פְּלָקָטִית ואף לא ריאליזם סוציאליסטי מגויס חלילה. בהט הוא גם סופר משפחה רגיש היודע להעביר בקליפת אגוז סאגה משפחתית מכלולית וחיי זוגות במצב חברתי בהווה שלנו. בין המשפחה לחברה זז לו המספר של בהט תוך אי-נחת מן המצב הישראלי, מן המעמדות הסוציו-אקונומיים במדינת ישראל עם הנטייה התיירותית השטחית של הישראלי שבתוכהּ מקופל היהודי הנודד עם הַפְלָגוֹת סיפורתיות לעֵבֶר הפנטסטי, ומכיוון שמדוּבּר באיש מדע גם אֶל עֵבֶר הדמיון המדעי, דהיינו המדע הבדיוני וגם הסוריאליזם היותר מסורתי.

בשער הסיפורים הקצרים של דב בהט תחת הכותרת "אישה חשובה מאוד בעיר" מנסה מוקד ועושה זאת בהצלחה רבּה לאפיין את רוח סיפוריו של בהט. הוא רואה בהם ממדים אלגוריים של שימוש בחיות, אבל לא באופן מְשָׁלִי פשטני וראשוני, אלא כדי לתאר לעומק את נפש האדם והחברה, רוצה לומר, לתאר באופן מורכב ולא אחד על אחד. יש בבהט משהו מן האריה הזקן והמנוסה, וסיפורי החיות החכמים שלו יש בהם מִגוון קולות מן הביקורת החברתית והסאטירה ועד בחינת אופיו של האדם בקיום האנושי, ממש כמו בספר האחרון "על לביאות אלמנות – ועוד". עוד מוסיף מוקד כי יש בסיפוריו מן השנינוּת האלגנטית הגברית בתוך המשלוש הרומנטי, דהיינו בגידות כל מינֵי, והפתעות, וגם יש הרבה ביקורת על המוסדות האקדמיים המוּכּרים לבהט היטב, ששם, מה לעשות, כולם הולכים עם הכָּבוד בַּשרוולים.

לבסוף כדאי לציין גם את לילי פרי, העורכת של דב בהט שתרמה כאן מבוא מאלף בּינה רצוף ציטוטים מקוריים מכל המאמרים שנותן קריאת כיוון לספר, וגם את מסת העומק שלה בתוך ספר המאמרים על רומן של בהט המתקרֵא "רומן עברי-גרמני", מסה שהתפרסמה לראשונה בספר זה. בלב הרומן היא רואה את המין והמוות "הארוס והתנטוס". היא כותבת שם: "ברומן החדש שלו מתאר בהט במיטב כִּשרונו הבּשֵׁל, המוּכּר לנו מרצף ספריו הקודמים, את פעולתם ומופעיהם של הדחפים היסודיים הללו, המין והמוות, וביחסי הגומלין הדקים והמתמידים ביניהם, בחייהם של שני הגיבורים המרכזיים של הסיפור, יוחי ומרים, והתוצאה היא יצירה כובשת ומאירת עיניים, מרוכזת, מלוטשת וצלולה כגביש". ואני מוסיף, אמת כתבה. ככלל כל הספרות הגרמנית באשר היא, או לפחות רובּה, נעה תדיר באמפליטודה שבין אהבה ומוות, או תשוקה ומוות, ולכן שם הרומן של בהט "רומן עברי-גרמני" מתאים כל כך מכל הבחינות לאִפיון המדויק והמפותח של לילי פרי.

אז לדב היקר, מזל טוב על 90 שנות חיים ועשרות שנות יצירה בתחום המדע והרוח, ואני כבר מחכה ל-20 הספרים הבאים.

דב בהט – מסע פואטי בחייו של מדען, עורכים: ליל פרי ופרופ' גבריאל מוקד, טוטם ספרים, 261 עמודים, 89 שקלים המחיר המודפס על הספר.