close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מחשבות ביני לבינך על אודות הים

    הרצל ובלפור חקק | מחשבות | התפרסם ב - 16.11.20

    שיחה עם פרופ’ אפרים חזן על הים בשירת ימי הביניים


                  כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, השרה את ים האוקיינוס סביב יישוב                  
    כל העולם, ויישוב כל שבעים האומות כולן סביב לירושלים, וירושלים שוֹרה                   
    באמצע כל היישוב והיא מסובבת להר הבית. והר הבּית סביב עזרות ישראל,                 
    ואותן עֲזרות סובבות ללשכּת הגזית, ששם יושבת סנהדרין גדולה. ולשכּת                      
    הגזית סביב המזבח, והמזבח סביב בית האולם, והאולם להיכל וההיכל לבית                
    קודש הקודשים, ששם שוֹרָה השכינה. וכפּורת וּכרובים וארון. וכאן הוא לב כּל              
    הארץ והעולם. (זוהר שלח, קס’א)

    השפחה על הים ראתה הכול, ואנו מוקסמים מכל התיאור הנפלא ומעורר ההשראה: מעגלי קודש מקיפים את השכינה, חיפוש אחר מרכז העולם, ולבּנו יוצא אל סיפור קריעת ים סוף. עלילת הים ואגדת האוקיינוסים שובה את הלבבות: כיצד כל זה מתבטא במקורות, בפיוטים?

    באנו ללמוד תורה מפרופסור אפרים חזן: אנו יושבים לשיחה עמו, ושפע הפיוטים כובש אותנו: אנו למֵדים, שעל פי המקורות, האוקיינוס מַקיף את כל העולם. הים והמַים הם שורש כל הדברים בעולם.

    איך הים מתקשר אל עם ישראל?

    בואו נתחיל מבראשית, העניין של המַים והים נמצא במרכּז הסיפור המקראי כבר בבריאה: המים והים תופסים מקום משמעותי, רוח אלוהים מרחֶפת על פני המים. היקוּם כולו בא מן המים.

    המים הם חלק מהותי מבּריאת העולם. התורה מראָה את הקשר בין ישראל לקב”ה, דרך השליטה בים. בסיפור יציאת מצרים נבקע ים סוף, ואז שרים את  שירת הים: כאן ישראל מופיעים  לא כיחידים ולא כמשפחה, אלא כְּעם: “ויַרא ישראל את היד הגדולה” (שמות, פרק ט”ו).

    ומה המשמעות אז לקיום של עם ישראל?

    לקראת שירת הים נאמר: ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’  (שמות י”ד, 31). זה צד אחד של חיבור בין ישראל לקב”ה באמצעות המים. הצד האחר: ברור, שהמים הם ברָכה, המים הם הגשמים, והם בסיס לכל קיום בארץ ישראל. יש כאן הַתניָה:

    “אם בחוקותַי תלכו, ונתתי גשמיכם בְּעִתם” – כפי שנאמר בסיום ספר ויקרא, תנאי זה חוזר  בּאמירת ‘שמע ישראל’, הנאֱמרת פעמיים בּיום.

    יסודות המים והים נמצאים, אֵפוא, בַּמורשת שלנו מבּריאת העולם, וּבהמשך, יסוֹד המים נמצא גם בַּקשר בין הקדוש ברוך הוּא לישראל. זה מלווה את הפיוט והתפילה מראשיתם. מוטיב המים והים מופיע בפיוטים מאז ראשית הפיוט בתפילות הגשם והטל.

    איך מטפלים פיוטי הגשם בנושא המים?

    בספר “דרושה, פקודה, שקולה: דיוקן ארץ ישראל בפיוטיה” שכתבתי עם פרופ’ ישראל רוזנסון, הדגמנו בהרחבה רבה את הכמיהה לגשם בפיוטים.  ניקח, למשל, את תפילת הגשם של הפייטן יוחנן הכהן ברבי יהושוע (ארץ ישראל, המאה  ה- 7 – 8), תפילה לא מוכרת לרבים. כתוב שם:

    גֶּשֶׁם שִׂמְחַת אכָּרִים
    בְּהַרְחִיבְךָ כָּרִים
    ובהמשך:
    גֶּשֶׁם עוּרָה לְהַגְשִׁים מִמְּרוֹמִים
    וְאוֹיְבִים הַשְׁמַיִם
    מַיִם עֲמוּקִים נִגְשָׁמִים
    בִּגְבוּרַת גְשָׁמִים

    וּבפיוט אחר של יוחנן הכהן: “גשם כוננתה במדה/ להשקות ארץ חמדה”, התפיסה היא, שארץ ישראל שופעת ימים ומים: “כי ה’ אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר” (דברים ח, 7).

    ובכך הפייטנים משבחים את הארץ. למשל, אלעזר ברבי קליר ( ארץ ישראל, במפנה המאות ה- 6 – 7) : “ובשנה השביעית תשבּיתו – – -/ חַשרת ברכה להריק לכם משמֵי עֶרֶץ- -“.

     וכך הפיוט של הפייטן פינחס:
    “וּמֵהַיּוֹם וְהַלְאָה יֵרָאוּ הֲמוֹנֵי מַיִם
    מִלְמַטָּה סִילוֹנֵי מַיִם ומִלְמַעְלָה קִילוֹנֵי מַיִם
    זְכָרִים וּנְקֵבוֹת עֵירוּבֵי מַיִם
    מְתוּקִים וּמְלוּחִים מַיִם עַל מַיִם
    ובהמשך:
    כִּי אֵין חַיִּים לָעוֹלָם בְּלִי מַיִם
    לָכֵן נִקְרְאוּ חַיִּים מַיִם
    כִּי הַכֹּל נִבְרְאוּ מִמַּיִם
    אָדָם וּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוֹת וּשְׁרָצִים נוֹצְרוּ מִמַּיִם
    וְאִם אָדָם וּבְהֵמָה נִבְרְאוּ מִן הֶעָפָר, הֶעָפָר עִקָּרוֹ מִן הַמַּיִם”.

    הנה דוגמה יפה כאן לחשיבות המים:  העפר עיקָרו מן המים, כלומר: המים יסוד העולם. כך גם בפילוסופיה היוונית. תַאלֶס אמר: הכֹּל מַים. זה יסוד העולם הראשוני.

    למה הפייטנים מרבים לכתוב על מים?

    הפייטנים חיו בארץ ישראל בין איכּרים עובדי אדמה, וחשו היטב את האדמה ואת המים, אלה היו היסודות הראשונים סביבם. הקליר גר, כנראה, בטבריה ובוודאי התפעל מן הכינרת. כך גם הפייטן פינחס ראה את הכינרת עולה ויורדת במפלסיה. נוכל לתאר לעצמנו כי גם אז עקבו אחר המפלס של הכינרת והיא נתנה להם השראה.

    כמו בימינו גם שיריהם ביטאו תשוקה שהמפלס יעלה – רְאו זאת בפיוטים של הפייטן פינחס, בפיוט האחרון שהוצג  לעיל, ובו המילה  “מים” חותמת כל אחד מטורי השיר, בתחושה  של כיסופים ותשוקה עזה לגשם, כי יבוא ויַרווה את הארץ.  

    הפייטן פינחס גר בכפר ליד טבריה במאה ה-8. פייטני ארץ ישראל היו קשורים למים ולמקווי המים בארץ ישראל.

    ומה עם הפייטנים בספרד?

    מארץ ישראל ופיוטיה התגלגל נושא המים והים לפייטנים שגרו בספרד: שמואל הנגיד, ר’ שלמה אבן גבירול, ר’ משה אבן עזרא, ר’ יהודה הלוי, ר’ אברהם אבן עזרא.

    ראו פיוט “אשימה מגמתי” של יהודה הלוי בעת בצורת: 
    אָשִׂימָה מְגַמָּתִי לְקוֹנֵן עַל אַגְמֵי מָיִם
    בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצוּם עַל בִרְכוֹת שָׁמַיִם וּבְרַכוֹת מָיִם
    גִּילַת הָעָם הָגְלְתָה וְלֹא נִגְלוּ גֻּלֹּת מָיִם
    וַיִצְמָא שָׁם הָעָם לַמָּיִם

    וכמובן בתפילת הגשם המוכּרת כל כך במנהגי הספרדים: ‘אל חי יפתח אוצרות שמים’. זהו פיוט ספרדי מובהק, ומחברו אינו ידוע:
    אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה
    בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה
    בְּצִדְקַת אַב הָמוֹן הֵכִין סְעוּדָה
    וְאָמַר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם

    שירי ים אצל משוררי ימי הביניים מספרד

    מי המשוררים, שאינם משוררי ארץ ישראל שהים משתקף בשירתם?

    שיר ים מובהק אפשר למצוא אצל שמואל הנגיד. הוא היה החלוץ הראשון של שירת ספרד. כבר הזכרנו שהיו חמישה משוררים בולטים אצל יהודי ספרד, המוגדרים כ”חמשת הכּוכבים”.

    שמואל הנגיד הוא הכוכב  הראשון, אחריו –  ר’ שלמה אבן גבירול, ר’ משה אבן עזרא, ר’ יהודה הלוי,  ר’ אברהם אבן עזרא.

    נתחיל בשמואל הנגיד:  יש לו שיר מרתק, שפרופ’ חיים שירמן העניק לו את הכותרת:  ‘הנס בלב ים’, שם השיר במקור, כמקובל בשירה העתיקה, הוא על פי פתיחת השיר, דהיינו “אני האיש אשר ירד בלב ים”  – ובהמשך השיר הוא שר: 
    אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָרַד בְּתוֹךְ יָם/ וְיֵש לַיָּם בְּרֹב שָׁנָה נְהָמָה
    וּבָחַרְתִּי לְרִדְתּוֹ אָב, לְמַעַן/ בְּאָב לֹא יִשְׁבְּרוּ גַּלָּיו בְּחֵמָה
    וְנִמְשַׁכְנוּ בְּמָשוֹטוֹת, וְרוחַ/ תְּנוֹפֵף שִׁבֳּלֵי שָׂדֶה וְקָמָה
    וְהִנֵּה יָם כְּעַבְדִּי יַעשֶׂה אֶת/ אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ וְהָרוּחַ כְּאַמָּה
    וְשָמַים כְּסַפִּירים טְהוֹרִים/ וְהַמַּיִם כַּשֶּׁמֶן טוֹב וְחַמָּה
    וּמַלָּחִים יְחַוּוּ זֶה לָזֶה אֶת/ אֲשֶׁר רָאוּ בַּיָּם מִתַּעלוּמה.
    (“השירה העברית בספרד ובפרובנס”, עמ’ 80)  

    בהמשך השיר מתוארת מפלצת ים, שהמַלחים נתקלים בה: המפלצת מאיימת על כולם,  וכל אחד מתפלל לאלוהיו. המשורר, שהוא חֵלק מֵההפלגה, גַם הוא מתפַּלל לֵאלוהיו ואָז חיית היָם הגדולה נרגעת. זה מזכיר כמובן את סיפור יונָה הנביא.

    יש כאן אֶרמזים לסיפורו של יונה הנביא. רב החובל פונה אליו, שיתפלל לאלוהיו, ממש  כמו בסיפור יונה: “מה לך נרדם, קום קְרא אל אלוהיך” (יונה א, 6) – וגם כאן הפייטן מתאר את ההפלגה בלשון דומה. הוא מתפלל:  ‘ושִיוויתי ושַרתי ורוֹממתי’.  

    בהמשך הפיוט של ר’ שמואל הנגיד, נגלית חית ים המאיימת על הספינה ויושביה. ואז מתרחש הנס, שהנגיד רואה בו היענות ישירה של האל לתפילתו:
    אֲזַי שָׁקְעָה בְּלֶב יַמִּים, כְּחַיִל
    אֲשֶׁר הָאֵל בְּיָם יָרָה וְרָמָה
    וְתַחַת לָאֳנִי בָּאָה לְהָפְכוֹ
    וּמֵת כָּל לֵב וְאָבְדָה כָּל נְשָׁמָה
    אֲבָל גָּעַר אֱלֹהִים בָּהּ, וְשָׁבָה
    כְּרֶגַע אֶל מְצוּלוֹת יָם פְּנִימָה

    מוטיב יונה הנביא הולך ונחשף בשיר – ומוטיב זה אכן מופיע בעוד שירים מימי הביניים, שסיפורו של יונה והפלגתו בים שימש להם מקור השראה.

    מי עוד כותב בהשראת סיפורו של יונה הנביא בים?

    אנו רואים זאת גם בפיוטים של רבי יצחק אבן גיאת שהיה איש הלכה והיה גם פייטן עצום ורב כישרון. מבחינת סדר הפייטנים,שמואל הנגיד היה הראשון – הוא חי במאה ה-11. בן גיאת חי דור מאוחר ממנו: הוא נולד ב-1038, לעומת הנגיד שנולד בשנת 993.

    אצל בן גיאת בולט סיפור יונה והים. בעמוד 313  בקובץ “השירה העברית בספרד ובפרובנס”:
    וּבְכֵן- וַיְהִי דְּבַר ה’ אֶל יוֹנָה בֶּן אֲמִּתַי.
    מִשִּמעךְ רָהוּ/ אנשים וַיִתמהוּ
    אֲשֶׁר-לוֹ הַיָּם/ וְהוּא עָשָׂהוּ.
    (ארמז מתהלים צ”ה פסוק 5).

     סיפור יונה מופיע כאן כפיוט. הפייטן מספר את המתואר במקרא בשפה שירית נשגבת.

    אנו מגלים רמזים לסיפור יונה גם אצל ר’ יהודה הלוי. למשל, הפיוט הידוע “ישן אל תֵרדם” בנוי על הפסוק מסֵפר יונה בהיותו באנייה בים. ר’ יהודה הלוי כותב:

    יָשֵׁן, אַל תֵּרָדַם / וַעֲזֹב הִתְלַהְלְהֶךָ
    הַרְחֵק דַּרְכֵי אָדָם / וְשׁוּר דַרְכֵי גְבֹהֶיךָ
    וְרוּץ לַעֲבֹד צוּר קָדָם / כְרוּץ כּוֹכְבֵי נְגֹהֶיךָ.
    דֵי לָךְ, מַה‑ לְךָ נִרְדָּם? / קוּם, קְרָא אֶל‑ אֱלֹהֶיךָ!
    (ארמז: בן אדם מה לך נרדם” – יונה ב, 6)

    שימו לב ליופי בשימוש במוטיב הים, דרך השיבוץ מסֵפר יונה, בהקשר זה, בלי להזכיר ים וסערה. הדברים מתחברים דרך אותו פסוק העולה מזעקתו של רב החובל ליונה “מה לך נרדם”. כך קיבלנו מטפורה דרך הטקסט המקראי: החיים הם כמו ים סוער, עליך להתעורר להציל את עצמך.

    אצל שמואל הנגיד הים הוא דימוי למרחק: “הים ביני ובינך”.
    הֲיָם בֵּינִי /           וּבֵינֶךָ /            וְלֹא אֶטֶּה  /       לְחַלּוֹתָךְ.

    בשיר אחר של שמואל הנגיד, מתוך שירי ההגות, הים מופיע כדימוי וכמטאפורה. הדימוי הוא של ירח לספינה מהלכת במים. זה דימוי מקורי מאוד: כְּאִלּוּ לְבָנָה בֵין נְשִׂיאֵי עָב / סְפִינָה מְהַלֶּכֶת בְּנִסֶּיהָ…

    יישר כוח על הגילוי. זהו בהחלט דימוי יפהפה ומפתיע והוא משתלב בקישור בין שמים ומים. דימוי הלבנה לספינה מפתיע מאוד!

    חשוב להביא את הפיוט עצמו:
    כְּאִלּוּ לְבָנָה בֵין נְשִׂיאֵי עָב / סְפִינָה מְהַלֶּכֶת בְּנִסֶּיהָ,
    וְעָנָן כְּעַלְמָה עַל פְּנֵי גִנָּה, / תְּהַלֵּךְ וְתַשְׁקֶה אֶת הֲדַסֶּיהָ,
    וְעָב טַל כְּנַעְרָה תְּנַעֵר מִן / שְׂעָרָהּ עֲלֵי אֶרֶץ רְסִיסֶיהָ,
    וְהַיָּם כְּשִׁכּוֹרָה, וְסָבְאֶיהָ / נְחָלִים, וְנוֹזְלֵיהֶם עֲסִיסֶיהָ, /
    וְאִישִׁים בְּתוֹךְ אֶרֶץ בְּמִלְחָמָה, / יְרִיצֵם מְזוֹן פִּיהֶם כְּסוּסֶיהָ,
    וְשׁוֹכְנִים – כְּמוֹ חַיָּה אֲשֶׁר נָטְתָה / לְלִינָה, וְחַצְרוֹתָם אֲבוּסֶיהָ,
    וְכֻלָּם יְנוּסוּן מֵחֲתַת מָוֶת, / כְּיוֹנָה אֲשֶׁר הַנֵּץ יְנִיסֶהָ.

    יש המשך למוטיבים אלה בשירת ימי הביניים?

    אנו רואים התפתחות נוספת של מוטיב הים אצל ר’ שלמה אבן גבירול שירו ‘כאבי רב ומכתי אנושה’ הוא זועק:
    הֲיָם אָנִי וְאִם תַּנִין, אֱלֹהַי,
    וְכִי בַרְזֵל עֲצָמַי אוֹ נְחוּשָׁה?

    הוא לוקח אותנו לסיפורו של אִיוֹב: “הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר” (איוב ז, 12). איוב מרמז כמובן לים במובן חיות הים הקדומות, כפי שהן מופיעות בפסוקי המקרא וגם במיתוסים הקדומים. הים מופיע כחיה יריבה לאלוהים. איוב שואל במקרא, האם אני יריב לך? האם אני כמו חיות הקדם, כמו כוחות הים שמרדו בך?

    רשב”ג החולה והכואב זועק את זעקתו באמצעות שאלותיו של איוב המיוסר. לפי הדימוי בשיר של רשב”ג, יש דגש על נושא הגודל, העוצמה. האדם קטן ואפסי לעומת הנוכחות החזקה של הים.

    ב”כתר מלכות”, יצירת הענק של רשב”ג וכתר שירתו, האדם מתואר כגרגר חרדל בתוך העוצמות של הים, הים נתפס כבעל עוצמה אלוהית, והאדם הוא  גרגר קטן.

    כלומר, זה הרעיון התנ”כי של אפסות האדם מול האל, “מה אנוש כי תזכרנו”?

    אכן זה מופיע גם בקשר לחטאיו של האדם: “ידעתי כי רבו עוונותיי מִספוֹר”. רשב”ג מתאר בפיוט זה את האדם המונה עוונותיו ויכול לתאר לאלוהיו רק טיפה מן הים, רק חלק קטן מעוונותיו, הוא אומר לאל: אוּכל לזכור מעוונותיי רק מעט מן הכול, רק טיפה מן הים:

    אֱלֹהַי, יָדַעְתִּי כִּי עֲווֹנוֹתַי רַבּו מִסְּפֹֹר / ואַשְׁמוֹתַי עָצְמוּ מִלִּזְכֹּר/
    אַךְ אזכֹּר מֵהֶם כְּטִפָּה מִן הַיָם / וְאֶתְוַדֶה בָּהֶם – אוּלַי אַשְׁבִּיח שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וְדָכְיָם/ וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָמַיִם וְסָלַחְתָּ.

    הים לפי דימוי זה  הוא תיאור ציורי של ריבוי העווֹנות.

    הים מבטא דברים נוספים: הוא מבטא תעצומות,  מרחקים עצומים, שאי אפשר לעבור אותם. התחושה היא שהים הוא מכשול בלתי עביר. מכשול, שמי שיבקש לעבור אותו צפוי לסכנות בדרך.

    האם הים מביע גם משהו מיסטי, ולא רק כוח ארצי?

    יש פיוט יפה של יהודה הלוי- “ישֵנה בחיק ילדות”:
    יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי?/ דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!
    הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ
    וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.
    דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִּים יִסְעֲרוּ
    הֲיִי אַחֲרֵי מַלְכֵּך מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד/ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֶל טוּב ה’ נָהֲרוּ!.

    יש כאן שילוב של יָמִים ריבוי של יוֹם, ויַמִּים יִסערו – ריבוי של יָם. הוא מתאר בשיר את הציפורים החולפות מעל הים הגדול – אלה הנשמות המנסות לצלוחַ את הים והן נוהרות אל טוּב ה’:
    הֲיי אחר מַלכֵּך מרדֶּפת, בסוֹד/ נשמות אשר אל טוּב ה’ נהרוּ!
    הנשמות המנסות לצלוח את הים, את החיים.

    חשוב לנו לגעת בשירי הים של ריה”ל בדרכו לארץ ישראל. הפיוטים זכורים לכולנו מן הלימודים בבית הספר…

    יהודה הלוי מצטיין במיוחד בשירי המים והים. הוא ידוע בשירי ציון, וגם בשירים בדרכו לציון. אכן, יש שירים שהוא מתאר את ההפלגה בים. השיר הידוע ביותר הוא: “הבא מבול אם שם תבל לחרבה”.

    הֲבָא מַבּוּל וְשָׂם תֵּבֵל חֳרָבָה
    וְאֵין לִרְאוֹת פְּנֵי אֶרֶץ חֲרֵבָה
    וְאֵין אָדָם וְאֵין חַיָּה וְאֵין עוֹף
    הֲסָף הַכֹּל וְשָׁכְנוּ מַעֲצֵבָה
    וּבִרְאוֹת הַר וְשׁוּחָה לִי מְנוּחָה
    וְאֶרֶץ הָעֲרָבָה לִי עֲרֵבָה
    וְאַשְׁגִּיחַ לְכָל עֵבֶר וְאֵין כֹּל
    אֲבָל מַיִם וְשָׁמַיִם וְתֵבָה
    וְלִוְיָתָן בְּהַרְתִּיחוֹ מְצוּלָה
    וְאֶחְשֹׁב כִּי תְהוֹם יַחְשֹׁב לְשֵׂיבָה
    וְלֵב הַיָּם יְכַחֵשׁ בָּאֳנִיָּה
    כְּאִלּוּ הִיא בְּיַד הַיָּם גְּנֵבָה
    וְיָם יִזְעַף וְנַפְשִׁי תַעֲלֹז, כִּי
    אֱלֵי מִקְדַּשׁ אֱלֹהֶיהָ קְרֵבָה.

    או השיר “התרדוף נערוּת אחרי חמישים”: השיר מתאר סערה חזקה, והסיוּם יפה, יש מעבָר ותהליך שמוביל לרגיעה. הים נרגע, הלילה נרגע כשבאה השמש, הכוכבים בלב הים נְבוכים:

    וְרֶגַע יִשְׁתְּקוּ גַלִּים וְיִדְמוּ
    עֲדָרִים עַל פְּנֵי אֶרֶץ נְטוּשִׁים
    וְהַלַּיִל – כְּבוֹא שֶׁמֶשׁ בְּמַעְלוֹת
    כְּכוּשִׁית מִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ
    וּכִתְכֵלֶת בְּמִלֻּאַת גְּבִישִׁים
    וְכוֹכָבִים בְּלֵב הַיָּם נְבוּכִים
    כְּגֵרִים מִמְּעוֹנֵיהֶם גְּרוּשִׁים
    וְכִדְמוּתָם בְּצַלְמָם יַעֲשׁוּ אוֹר
    בְּלֵב הַיָּם כְּלֶהָבוֹת וְאִשִּׁים
    פְּנֵי מַיִם וְשָׁמַיִם עֲדָיִים
    עֲלֵי לַיִל מְטֹהָרִים לְטוּשִׁים
    וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ בְּעֵינוֹ
    שְנֵיהֶם אָז שְׁנֵי יַמִּים חֲבוּשִׁים
    וּבֵינוֹתָם לְבָבִי יָם שְׁלִישִׁי
    בְּשׂוֹא גַלֵּי שְׁבָחַי הַחֲדָשִׁים!

    הסיום מהמֵם: “ויָם דומה לרקיע בעֵינוֹ”- הים והשמַים הם שני חלקי ים, כוחות מים, שניהם באותו צבע. והמיוחד הוא:

    “בינותם לְבָבי ים שלישי” – הלב של הדוֹבר בשיר הוא ים שלישי! לפנינו דימוי מקורי במיוחד. יש תיאור של החוויה, שחווים האנשים בים. יש תהליך של התחזקות פנימית בתוך הים, כדי להתגבר על פחדי ההפלגה בים. בתוך תיאור הסערה הגדולה שגורמת חרדה אצל כולם, הוא קורא ללבו שלא יִמוֹט:

    וְאַל יִמּוֹט בְּלֵב יַמִּים לְבָבָךְ
    וְהָרִים תֶּחֱזֶה מָטִים וּמָשִׁים
    וּמַלָּחִים יְדֵיהֶם כַּמְּלָחִים
    וְחַכְמֵי הַחֲרָשִׁים מַחֲרִישִׁים
    שְׂמֵחִים הוֹלְכִים נֹכַח פְּנֵיהֶם- – –
    וְצִי אַדִּיר כְּקָט יִפֹּל בְּאַדִּיר
    וְהַתֹּרֶן וְהַנֵּס נֶחֱלָשִׁים
    וְהַתֵּבָה וְקִנֶּיהָ נְבֻכִים
    כְּתַחְתִּיִם שְׁנִיִם כַּשְּׁלִישִׁיִם
    וּמֹשְׁכֵי הַחֲבָלִים – בַּחֲבָלִים
    וְנָשִׁים וַאֲנָשִׁים – נֶאֱנָשִׁים

    בתיאור האנייה ניכר, כי המחבר מושפע מן מהתיאורים בספר בראשית בפרשת המבול, אותה התחושה של נֹח המיטלטל בתיבה.

    שיר ים אחר של ריה”ל הוא – “לך נפשי בטוחה או חרֵדה”. השיר מתאר ספינה נעה, הספינה רוצה להעביר אותו, בלשון הפיוט “הספינה לעבור בי”. והשַיִט בין הגלים או מַשק המפרָשים  מדומה למַשק כַּנפי החסידה:

    לְךָ נַפְשִׁי בְּטוּחָה אוֹ חֲרִדָה
    לְךָ מִשְׁתַּחֲוָה תָמִיד וּמוֹדָה
    בְּךָ אֶשְׂמַח בְּיוֹם אָנַע וְאָנוּד
    וְלָךְ אוֹדֶה בְּכָל נִיעָה וְנִידָה
    וּבִפְרֹשׂ הַסְּפִינָה לַעֲבֹר בִּי
    כְּנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה
    כאן מופיעה שורה מהממת:
    וְעֵת תֵּהֹם תְּהוֹם תַּחְתַּי וְתִנְהֹם
    כְּאִלּוּ מִקְּרָבַי הִיא לְמֵדָה

    היופי בפיוט הזה: הסערה פורצת מקרבו – והים העצום המתואר מסביב מְחַקֶה את הסערה הנמצאת בתוכו. הסערה האמתית “לומדת” מן הסערה שבתוכי… בנפש האדם. וזה מפליא: בדרך כלל הדימוי הוא שנֶפש אדם מחקָה את המתרחש בטבע, כאן הסערה החיצונית ביָם “מקרביי היא למדה”!

    חסר לנו השיר “המו גלים כרוץ גלגלים” שהוא שיר הים המפורסם ביותר שלמדנו בלימוד שירת ימי הביניים. זה השיר הכי קצבי המתאר את הים.

    אתם צודקים. אי אפשר בלי שיר הים הזה, זהו שיר עוצמתי ומפורסם מאוד. הכי חזק של ריה”ל, השורות מופיעות בשיר “יועץ ומקים”:
    הָמוּ גַּלִּים בְּרוּץ גַּלְגַּלִּים
    וְעָבִים וְקַלִּים עַל פְּנֵי הַיָּם
    קָדְרוּ שָׁמָיו וְיֶחְמְרוּ מֵימָיו
    וְעָלוּ תְהוֹמָיו וְנָשְׂאוּ דָכְיָם
    וְסִיר יַרְתִּיחַ וְקוֹל יַצְרִיחַ
    וְאֵין מַשְׁבִּיחַ לַהֲמוֹן קָשְׁיָם
    וְרָפוּ חֲזָקִים וְנֶחְלְקוּ אֲפִיקִים
    חֶצְיָם עֲמָקִים וְהָרִים חֶצְיָם
    וְהָאֳנִי חוֹלָה יֹרְדָה וְעוֹלָה
    וְעַיִן תּוֹלָה לְחֹבְלִים אַיָּם

    בולט במחרוזת החרוז “ים”, החוזר ונשנה כאילו הים חוזר וחוזר, כאילו אין לו סוף!

    סַפֵּר לנו את הרקע ההיסטורי. מה התוואי של ההפלגה של ריה”ל בים? מאיפה הוא הפליג ולאן? כמה הפלגות היו לו?

    מקטעי הגניזה בקהיר למדנו, שריה”ל עלה על ספינה בדרכו לארץ ישראל. לפי סדר הזמנים הוא עלה על ספינה בחודש סיוון, זה היה בשנת 1141 לספירה, ואחרי זה יש מקורות שמדבּרים על כך, שריה”ל נפטר באותה שנה בחודש אב. הוא הגיע לארץ ישראל, לפי הידוע לנו, ונפטר כאן בארץ. נוצרה מסורת שבדרכּו לכותל הוא קרא את הפיוט “ציון הלא תשאלי”, וּפָרָש מוסלמי, שרכב בסמוך לו, שמע את תפילתו בעברית ודקר אותו למוות.

    על פי ההשתלשלות המתוארת בַּגניזה זה מתקשר לפיוט שלו – “זה רוחך צד מערב”. הוא חיכה על הספינה, חיכה שתגיע רוח מערבית שיוכל אז רב החובל לנווט הספינה לכיוון ארץ ישראל. הפיוט הוא תפילה, שהשם ישלח רוח מערב, שתניע את הספינה.  מתוך ציפייה זו הוא כתב, כנראה, את שירו האחרון בתפילה לאל, שישלח את הרוח המתאימה שתוביל אותו לארץ ישראל:

    זֶה רוּחֲךָ צַד מַעֲרָב רָקוּחַ
    הַנֵּרְדְּ בִּכְנָפָיו וְהַתַּפּוּחַ
    מֵאוֹצְרוֹת הָרֹכְלִים מוֹצָאֲךָ
    כִּי אֵינְךָ מֵאוֹצְרוֹת הָרוּחַ
    כַּנְפֵי דְּרוֹר תָּנִיף וַתִּקְרָא לִי דְרוֹר
    וּכְמָר-דְּרוֹר מִן הַצְּרוֹר לָקוּחַ
    מַה-נִּכְסְפוּ לָךְ עָם אֲשֶׁר בִּגְלָלְךָ
    רָכְבוּ בְגַב יָם עֲלֵי גַּב-לוּחַ
    אַל נָא תְרַפֶּה יָדְךָ מִן הָאֳנִי
    כִּי יַחֲנֶה הַיּוֹם וְכִי יָפוּחַ
    וּרְקַע תְּהוֹם וּקְרַע לְבַב יַמִּים, וְגַע
    אֶל הַרְרֵי קֹדֶשׁ וְשָׁם תָּנוּח
    וּגְעַר בְּקָדִים הַמְסָעֵר יָם עֲדֵי
    יָשִׂים לְבַב הַיָּם כְּסִיר נָפוּחַ
    מַה יַעֲשֶׂה אָסוּר בְּיַד הַצּוּר אֲשֶׁר
    פַּעַם יְהִי עָצוּר וְעֵת שָׁלוּחַ
    אַךְ סוֹד שְׁאֵלָתִי בְּיַד מָרוֹם, וְהוּא
    יוֹצֵר מְרוֹם הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ.

    כיצד  נשמרו כל כתבי ריה”ל, אם היה בדרכו אל ארץ ישראל, ואם סיים חייו כאן? מי שמר את כתביו?

    הוא היה פייטן ידוע. למעשה,  חיכו לכל שיר שלו, ומיד היו מי שהעתיקו ושמרו, הקהילה במצרים היתה סביבו. בהיותו בקהיר, אנשים בקהילה “רבו” ביניהם מי יארח את ריה”ל, וביניהם היו מי שהעתיקו שיריו החדשים, וכך נתקבצו הדיוואנים, קובצי שירתו. פיוטיו ושירי הקודש שלו  נתקבלו לסידורים ולמחזורי התפילה וחלקם הגדול כלול שם עד היום.

    שיריו נשמרו ללא ניקוד.  איך נקבע הניקוד של שיריו?

    נשמרו חמש העתקות טובות של שיריו, ומכיוון ששיריו כתובים במשקל, את הניקוד קבעו במשך השנים לפי משקל השירים. המשקל הספרדי הוא למעשה הניקוד עצמו, גם אם הסימנים אינם מסומנים.

    האם היו עוד פייטנים שהפליגו בים וכתבו על כך?

    יש דוגמה מובהקת מבן דורו הצעיר יותר של ריה”ל, מְחוּתָנוֹ ר’ אברהם אבן עזרא. ראב”ע הפליג להרבה מקומות. גם הוא תיאר את מסעותיו בים.

    אגב הסערה בים, הוא כתב שיר, שכולו ויכוח בינוֹ וּבין הים:

    אֶפְרֹשׁ כַּף / אַף אִכַּף  / אֶל אֵלִי
    הוּא חֵילִי / מִגְדָּלִי / בַּצַּר לִי
    אֶקֹּד לוֹ / עַל גָּדְלוֹ / שֶׁהִפְלִיא
    בִּדְבַר תֹּךְ / מָטָה תּוֹךְ / יָם רַגְלִי
    וָאֹמַר / “רָזִי לִי, / רָזִי לִי!
    וַיִּשְׁמַע / מֵהֵיכָלוֹ / קוֹלִי.
    ובהמשך הפיוט:  
    אַל נָא תִלּוֹן עָלַי, / כִּי אַתָּה בָא אֵלַי
    !וַאֲנִי אֵיךְ אָנוּחַ – / וַתָּבוֹא בִי רוּחַ

    אנו נחשפים לוויכוח, שיש לו עִם הים, מתוך אמונה, שהאל הוא זה ששולט בים. האל יכול לגעור בים ולהשקיטו. הוא מֵשיב לַים:
    הַחֲרֵשׁ, יָם, / כִּי קַיָּם / בִּטְחוֹנִי
    וּבְסַעַר / הֵן  יִגְעַר / צוּר קוֹנִי.

    ר’ אברהם אבן עזרא מתייחס בהערצה לים, אך בטוח בתפילתו, והוא מודה לקב”ה. בתוך הים הוא,  וגם שומע מתוכו קולות. ממש שיר התגלוּת:

    אֶקֹּד לוֹ / עַל גָּדְלוֹ / שֶׁהִפְלִיא
    בִּדְבַר תֹּךְ / מָטָה תּוֹךְ / יָם רַגְלִי
    וָאֹמַר / “רָזִי לִי, / רָזִי לִי!”
    וַיִּשְׁמַע / מֵהֵיכָלוֹ / קוֹלִי.

    האם מלבד שירה זו מימי הביניים יש שירת ים גם בפיוט המאוחר יותר?

    אזכיר פייטן אחד, פייטן חשוב מאוד: ר’ דוד חסין, ממכּנס שבמרוקו, במאה ה-17. הוא יצא באנייה לכיוון גיברלטר וגם הוא כתב שירי התבוננות בים ובמראותיו.  דוד חסין מתפעל מיופיו ומעוצמתו:

    לְכוּ חֲזוּ מִפְעָלוֹת דַּר שָׁמַיִם/ זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם
    אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶכְרְעָה לִפְנֵי צוּר נוֹרָא הוּא/ אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ
    נִפְלְאוֹתָיו בַּמְּצוּלָה אִישׁ עַל לִבּו יָשִׁית/ בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה ברֵאשִׁית.

    הפייטן ר’ דוד חסין קורא:
    קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שְׁעֵה אֶת שַׁוְעָתָם/ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם.

    אומר לסיום, שהיָם היה מְקור השראה לפייטנים, מְקור השראה לפיוט וגם להתחזקות באמונה. הים נתפס כעצום ורב כוח, אך נתון לשליטת האל, שליט הבריאה כולה, ולו נפלאות הבריאה. והרי כך שר חסין – בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

    פרופ’ אפרים חזן, חתן פרס ישראל, עם הרצל ובלפור חקק

    הרצל ובלפור חקק

    הרצל ובלפור חקק, שניהם משוררים, סופרים ופובליציסטים. שימשו יו"ר אגודת הסופרים בעבר. ב-1965 נבחרו האחים חקק לחתני תנ"ך עולמיים לנוער (הרצל נבחר לסגן). פירסמו עד כה 8 ספרי שירה כל אחד, וכן בשיתוף כתבו ספר מחקר על ברדיצ'בסקי, לקסיקון לשיפור הלשון וספרים לילדים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    חג היציאה לאור

    הרצל חקק
    יש בזיכרון יסוד של אור, יסוד שאומר – לשמור. כך ציוו...

    הברית של אטווד

    שי מרקוביץ'
    כבר בחורף הקרוב יגיע אל חנויות הספרים רומן המשך ל”סיפורה של...

    נפטרה מלאני קיי-קנטרוביץ’

    שי מרקוביץ'
     המסאית היהודייה האמינה כי ישראל היא מולדתם היחידה של היהודים, ויחד...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית