***

עַד הַחֹשֶׁךְ הַסָּמִיךְ
הֻבְהַלְתָּ לְחַלֵּץ אוֹתִי
מְשֻׁעֲשַׁעַת שׁוֹתֶקֶת חֲפוּנָה
לְתוֹךְ בִּרְכַּי
מִי שֶׁנִּמְצָא מִצְּדָדַי מֵאֲחוֹרַי
אוֹ מִלְּפָנַי הוּא הַגּוֹאֵל.
חֲרִישִׁית אַחֲרֵי שֹׁבֶל
הָאַפְטֶרְשֵׁיב שֶׁמְּחַפֵּשׂ אוֹתִי,
הַנְּשִׁימוֹת הַכְּמֵהוֹת שֶׁלְּךָ אָז
נֶחְרְתוּ יוֹתֵר מִכֹּל
מָה שֶׁהָעַיִן רָאֲתָה אַחֲרֵי
שֶׁהַחֹשֶׁךְ הִתְפּוֹגֵג

          ***

לַיְלָה אֶחָד אָמוּת 
לוֹעוֹ הָאַרְסִי שֶׁל רֹאשִׁי יִבְלָעֵנִי
חֹסֶר הָאֱמוּנָה שֶׁלִּי יַחֲגֹג
עַל גּוּפָתִי

       ***

הַלַּיְלָה שׁוּב הָיִיתִי בַּעֲלַת נֵס
חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי הֶעֱבִירַנִי
לַחֲלוֹם אַחֵר, וְזֶה
לַחֲלוֹם אַחֵר 
עַד שֶׁהֵקִיאַנִי לַבֹּקֶר.
חֲלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹף

     ***

טִפְטוּפֵי אוֹר
עֲלוֹת שַׁחַר, אֵלֶיךָ
נִיחוֹחַ גּוּף שָׁב

**איור ראשי:שרון וובר-צביק.