מחושי הראש
מֵחוֹשֵׁי-הָרֹאשׁ מְרַכְּכִים
עַכְשָׁו אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הַקָּשׁוֹת.
זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי
תּוֹפְפִים עַכְשָׁו
כְּמוֹ אַלְפֵי תּוֹלָעִים בְּקֶצֶב נוֹרָא
עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת.
זִכְרוֹן הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת
לָקוּי מִן הַשֹּׁרֶשׁ,
אֵין בָּהֶם לֹא אֶת הַכֹּחַ הַנַּפְשִׁי
לַעֲצֹר אֶת הַסַּחַף
וְלֹא אֶת הַיְּכֹלֶת הַמַּתְאִימָה
לְהִתְנַזֵּר מִן הַדְּמָעוֹת.
קֹדֶם אַחְלִיט
עַל צַד, אַחַר-כָּךְ אֶסְתּוֹבֵב
עִם הַפָּנִים לַקִּיר.
הַקִּיר הָרַחוּם, כָּךְ אֲנִי מַאֲמִין,
יַעֲצֹר אֶת הַדְּמָעוֹת.
השיר כתוב טוב ומסרו קשה וכואב ועצוב ומבטא את רוח התקופה הזו. הקשה, הכאובה והעצובה והלא יפה. למרות שבתוך כל הכאוס הבלתי מובן שעוטה מעיל קורונה מעורפל, אפשר למצוא גם יופי. והשיר הזה דוגמא. ואפשר למצוא בו גם ביטוי לסיטואציות אחרות.אישיות. אבל ככה ברוח הזו, אני קראתי אותו. וככה אני גם חווה את התקופה הזו באופן אישי. ואני מניחה שיש רבים כמוני.
חן חן, אלישבע!