זה היה מוקדם בבוקר כאשר פרוסת הדג נתקעה בגרונו של יובל קר־מזג, השר לענייני צינון. לא הספיק לכחכח בגרונו ולהתעשת וכבר התנפלה עליו אשתו, איילה־שלוחה, וחבטה בגבו כדת וכדין.

"אתה בסדר?" שאלה אותו בבהלה.

"אח, אהה, בערך," גנח השר.

"אתה צריך להיזהר ולא לקרוא עיתון כשאתה אוכל דג. כבר אמרתי לך את זה אלף פעם." ללא אומר הרים קר־מזג את העיתון והצביע על כותרת קטנה בשולי העמוד הראשון. "עזוב, הם בטח שוב מקשקשים. מה אתה שם לב," אמרה בזלזול.

"תקראי!" הוא הניף את העיתון מול פניה. איילה־שלוחה נדהמה לראות תמונה של שרי ממשלה לבושי טי־שירט מקפצים מסביב לשולחן הישיבות.

"מה זה, תרגילי חימום בישיבת הממשלה? חיימוביץ' שוב עושה את השטיקים שלו. הוא השתגע!"

"הוא השתגע? הוא אלוף, אני אומר לך. לקח ברצינות את המשרד לענייני חימום. עד עכשיו זה היה תפקיד זוטר, והשר דיבר בגובה השטיח. ועכשיו – תראי מה הוא עושה."

"אבל מה פתאום מאמן ספורט בממשלה? מה זה פה, בלומפילד?"

"הוא מצא הזדמנות שראש הממשלה, פורת, נשאר בבית בגלל הקפאת התהליכים, ושכנע את כולם שכדאי לעשות חימום לפני כל ישיבה."

"מה?" נדהמה איילה.

"כאילו לא מספיק חם גם ככה, בזמן שמפלגת הזרם הישיר מאיימת בפרישה ומעמידה לנו אולטימטום."

"איך הוא יודע לחמם את המצב," סיננה איילה־שלוחה מבין שיניה.

"תאמיני לי, זה לא היה קורה אם היינו נשארים כאן ומוותרים על חופשת הסקי באלפים. אמרתי לך שזה לא יהיה לטובתנו. את רואה איך הוא ניצל את זה, החיימוביץ הזה?"

"לוותר על החמישה כוכבים באלפים? חיימוביץ' לא שווה את זה. אבל אל תדאג, יובלי שלי. אנחנו נמצא את התרופה בשבילו. עוד נשחק איתו בחם־קר־קפוא עד שייפלו לו האוזניים."

***

חמי חיימוביץ' זלל מהחמין, לקח לגימה הגונה של סיידר חם, ופלט גרגור של הנאה.

"לא רק שהצלחתי עם החימום בישיבות הממשלה, עכשיו צריכים לשלוח נציג לכנס הבין־לאומי להתחממות הגלובלית, ואני המועמד המועדף." הוא נראה מרוצה מאוד מעצמו וקרחתו החלקה בהקה בחלל המחומם.

"איזה יופי, חמיק'ה!" קראה אשתו, הגר־חַמה. תהיה לנו חופשה בפריז! הפעם אני לא מוותרת לך על המעיל של איב סאן לורן…"

"חכי, הגריתי, עוד לא קיבלנו את השליחות הזאת," אמר בהיתממות מעושה.

"חמי, חסר לך שהם ישלחו מישהו אחר לפריז. אתה השר לענייני חימום, כן או לא?"

"בוודאי, יקירתי. אבל את יודעת איך זה. אין לי ספק שקר־מזג ינסה ליירט את השליחות. יש לי אינטואיציה שהוא זומם משהו בזמן האחרון."

"מה, היובל הקטן הזה? מה הוא יכול לעשות?"

"הוא לא טיפש, אני אומר לך. מיום שהצלחתי עם תרגילי החימום בממשלה הוא כל הזמן בלחשושים עם מפלגת הזרם הישיר. והם מסכנים אותנו יותר מהאופוזיציה."

"לא, הוא לא יעזוב את מפלגת המיזוג המרכזי. אני לא מאמינה. זה סיכון גדול מדי."

"יעזוב את המפלגה שלנו? מה פתאום יעזוב. להפך, הוא משחק אותה מול פורת יוסף. ראש הממשלה נתן לו משימה להגיע לפשרה עם הזרם הישיר כמה שיותר מהר."

"זה בטח בגלל הרוח הקרה מהכיוון של היועץ המשפטי. פורת יוסף רוצה שקט תעשייתי."

"להפך, יקירתי. פורת יודע בדיוק מה הוא צריך ומי ייתן לו את זה. הוא יודע שקר־מזג הוא כישלון."

"אני לא מבינה," נכנעה הגר־חמה.

"זה פשוט מאוד, הגר־חמתי. צריך רק להיכנס לראש של פורת יוסף. הוא יודע שבזמן כזה, כאשר היחסים עם היועץ המשפטי הצטננו, צריך לחמם את הזירה. והוא גם יודע שיובל קר־מזג האידיוט ייכשל, ובמקום להגיע לפשרה הוא יביא משבר. ואז – בחירות חדשות, והכול ילך כמו שצריך. הבנת?"

הגר־חמה התרוממה על קצות אצבעותיה ונשקה לו על פדחתו.

"אתה גאון, חמיק'ה. אמרתי לך את זה כבר?"

"הגריתי, זה לא זמן לנוח על אדי הסאונה. צריך לפעול. בטווח הקצר – לדרוש את השליחות לפריז. ובטווח הארוך – לשריין לנו מקום טוב במקרה של בחירות."

"נכון, חמיק'ה שלי, כל מילה שלך מחממת את הלב החלש שלי." היא לקחה את ידו והניחה אותה על חזה השופע.

"הלב החלש שלך מאיץ את ליבי," לחש חיימוביץ' בקול צרוד ובלב הולם, "בואי נירגע לנו בשקט."

***

אלא שהדברים לא התרחשו לפי המצופה. ראש הממשלה, פורת יוסף, החליט שבמהלך הבחירות הזה אין לו צורך יותר בשני השרים שלנו. שניהם היו כישלון אדמיניסטרטיבי, והם גם די עצבנו אותו לאחרונה.

הוא היה מומחה בתחום ההישרדות, ותפס בחושיו החדים שהפעם עדיף לו להיכנס לזירה לבד. הוא ידע היטב שחוק הבידוד בחינוך, שדחף לו חיימוביץ', לא הועיל לו במיוחד. הציבור לא אהב את זה. וגם ההחלטה על תקופת צינון למועמדים חדשים בחברות הממשלתיות, שקר־מזג מתגאה בה כל כך, היא בעצם חרב פיפיות. כי איך עכשיו הוא יקדם את הבן יקיר לי למנכ"ל של החברה לניהול קרן השתלמות למשפטנים? ומה עם ידידו הנאמן שתמך בו בפריימריז? איך הוא ייתן לו את תשתיות גז וחימום בע"מ? לכן הוא החליט להשאיר את שני השרים פצועים בשטח. הוא רק שכח את הכלל של חניבעל – "לעולם אל תזלזל באויב."

כך אירע שלפתע פתאום מצאו קר־מזג וחיימוביץ' את עצמם עומדים לפִתחה של תהום. עכשיו המשלחת לפריז כבר לא היתה חשובה, וגם השיחות עם הזרם הישיר. קר־מזג הפסיק לאכול דג של בוקר, וחיימוביץ' התנזר מחמין ומסיידר חם.

אבל לא עוברים ובטלים הם שני שָׂרֵינו, ולא עשו אותם מחמינאדה. הם עוד יראו לפורת איפה הסלמון שָׁר והיכן החמין מזמר. איך? חכו ותראו.

***

"מה? אתה הולך להיפגש עם חיימוביץ'?" נדהמה איילה־שלוחה, "תגיד, אתה השתגעת? הוא שונא אותך."

"איילה, יקירתי. אין אוהב ואין שונא. כל ישראל ערבים זה לזה," צִחקק קר־מזג. "ואני לא הולך להיפגש. הוא יבוא לכאן. עם אשתו."

איילה־שלוחה כמעט נחנקה. "אתה הזמנת אותם אלינו? אתה רוצה לומר לי שאני אארח את הגר המחוממת? על גופתי המתה!"

"איילה, יפה שלי, לאט לאט. לא להתרגז. צריך קור רוח בימים חמים אלה."

"חמים? לוהטים! אבל מה זה קשור לאידיוט לענייני חימום? ולמה אתה מזמין אותם אלינו?"

"בבקשה, אל תקראי לו כך. השר לענייני חימום הוא אדם חכם שעיניו בראשו. בשבוע שעבר לקחתי אותו הצידה, ואחרי כמה גישושים הגענו להסכם עקרוני."

"אתה וחיימוביץ? אני כבר לא מבינה כלום." איילה־שלוחה החזיקה את פניה בידיה וכמעט פרצה בבכי.

"זה באמת פשוט מאוד. אני אסביר לך בשתי מילים. אנו נרוץ ביחד־בנפרד."

"ביחד־בנפרד? זה אוקסימורון," צחקה איילה־שלוחה בעצבנות. למרות חריפותה היא לא תפסה לְמה היובל שלה מתכוון. וכדי לשמור על כבודה היא נאחזה בביטוי שלמדה בימי עלומיה באוניברסיטה.

"ביחד – זה אני וחיימוביץ'. בנפרד – אנו נפרוש מהמיזוג המרכזי ונקים מפלגה חדשה."

איילה־שלוחה הניחה את ידה על מצחה. "עכשיו הבנתי. יובלי הקטן שלי, אתה גדול!!! המיזוג המרכזי הולכים לאכול אותה, רק שהם עדיין לא יודעים את זה!"

"ב־ד־י־ו־ק, איילה שלי. כבר סיכמנו כמה דברים, ונשארו רק כמה פרטים קטנים, כמו, הממ, מי יעמוד בראש הרשימה. בשביל זה הזמנתי אותם. עכשיו הכול ברור?" קר־מזג חייך. הוא היה מרוצה מעצמו. "איילה, את תעזרי לי, נכון?" שאל בקריצה.

איילה־שלוחה הבינה אותו מייד. "יובלי, אתה רק תסמן לי מי, ותשאיר לי לטפל בו. אני כבר אעשה ממנו סמרטוט רצפה."

 שניהם פרצו בצחוק מהדהד. קר־מזג הכיר את איילה־שלוחה היטב וידע שהיא יצור מבריק, שנון וחסר רחמים. לאף אחד לא כדאי להתגרות בה. לא סתם פורת פוחד ממנה.

 לכן הוא הבטיח לה שאנו נצא לפריז במקום חיימוביץ' ואשתו, חשב לעצמו קר־מזג בהנאה.

***

גם בבית השר לענייני חימום להטו הרוחות.

"אני מבינה. מבינה היטב," אמרה הגר־חמה לחיימוביץ', "אבל תזכור שאתה הולך לעמוד בראש הרשימה. בלי זה אנחנו נשתה קפה ונאכל את השטרודל של איילה־שלוחה אבל בסוף נגיד להם תודה ושלום. בלי להתראות."

"זה ברור, הגרתי. מה חשבת, שאתן לאידיוט הזה לקחת את המקום הראשון? גם ככה הוא גנב ממני את התפקיד של ראש המשלחת לפריז. נו, שיהיה לו לבריאות. בלאו הכי קפוא שם עכשיו. ובמקום גני טוּלֵרִי הוא יראה קרח יבש. אבל ראש הרשימה – זה כבר משהו אחר."

"בדיוק, חמיק'ה. תהיה חזק ואל תוותר. אבל מה עם שם לרשימה? חשבתם על משהו?" הגר־חמה חיבקה את בעלה והרגישה זרם חמים עובר ביניהם…

"כן, חשבנו על כמה דברים, אבל לא סיכמנו. הוא הציע 'רשימת חלון פתוח', ואני כמובן דחיתי את זה על הסף."

הגר־חמה צחקקה. "איזה שם בנאלי. שום דבר מקורי לא נקבל ממנו, ולא מהאיילה שלו. שניהם
תת־רמה."

"מדויק. אני הצעתי 'מפלגת יש אוויר'," זרק חיימוביץ' כלאחר יד, והביט באשתו.

"חמיק'ה, אתה תותח. אתה משורר. אתה הגאון שלי. די, אני לא יכולה, אני מסוחררת," והגר־חמה נשענה על בעלה. לא, היא קרסה עליו, עד ששניהם נחתו על השטיח הרך והחמים. חמי קירב את שפתיו אל אוזנה ולחש, "בואי, הגריתי, יש לנו קצת זמן… ואחר כך נלך לפגוש את שני הקרחונים ונפשיר אותם."

***

בפגישה גורלית של הארבעה הוחלט שמפלגת יש אוויר החדשה תציג חזית אחידה, ולכן חיימוביץ'
וקר־מזג יעמדו שניהם בראש הרשימה. נוסף על כך, התקבלו ההחלטות הבאות:

המפלגה תקדם פיתוח של מזגנים רובוטיים ותחלק אותם לכל האזרחים בפסטיבל השנתי של משחקי
חם־קר. כמו כן, תוקם חווה ממלכתית לגידול יענים, כדי להשתמש בביציהם לסופר־חַמִינַאדוֹת בשבת, ובבשרם לחמין של ימים טובים. יחידת הסייבר הישנה תוסב ליחידת־סיידר, לאחר שתעבור השתלמות במכללת תפוח בפיקוחה של הגר־חמה. הארבעה לא חיכו לבחירות, וכבר החלו ביישום התוכניות. הציבור אהב את זה. סוף סוף אפשר היה להאמין להבטחות. הכול מתרחש בזמן אמת, תחת אור השמש, ובצורה שקופה לעיני כל ישראל.

כך התנהלו הדברים, והשאר שייך לשַׂר ההיסטוריה.

מפלגת יש אוויר עשתה את זה בגדול. היא הביסה את הזרם הישיר ואף התגברה על המיזוג המרכזי. איילה־שלוחה השתלחה בשתי המפלגות הגדולות ובמנהיגיהן – פורת יוסף ויזהר בן־נר, ועשתה מהם קציצות. הציבור נסחף. לא היה צריך לחכות לסוף יום הבחירות. כבר בערב הכול היה ברור – האפשרות היחידה שנותרה לפורת יוסף כדי להמשיך לשרוד היא לחבור עם יש אוויר. הוא שלח להם מגשיות קרות ובהן סלמון נורווגי, ומגשים חמים ובהם חמין מבני ברק. וכמובן, ארגז של בקבוקי סיידר יקרים מספרד. אומנם הוא לא דייק בחישוב, כיוון שקר־מזג מעדיף דג הרינג מהולנד, וחיימוביץ' להוט אחרי סיידר מנורמנדי (עם קצת קלבדוס), אבל בכל זאת עלה בידו לקבל נתח מהעוגה – משרד חדש לתחום החלל והחוצנים.

באשר לראשות הממשלה – כיוון ששניהם יחד, קר־מזג וחיימוביץ' עמדו בראש הרשימה, לא היתה ברירה אלא לסכם על רוטציה, כמו בימים הטובים ההם. אבל הפעם ההחלפה תתבצע לא פעם בשנה, אלא בכל יום.

ומאז, ידידים יקרים, קיבלנו מזג אוויר משונה. לא עוד עונות מסודרות. לא עוד קיץ־חורף. אלא יום חם ויום קר. יום של דג בוקר, ויום חמין וסיידר חם. וכך עד סוף הדורות, או עד שהאופוזיציה בראשות מפלגת יד חזקה תתמזג עם סוף פסוק, ויחד ישימו קץ למזג האוויר המטורף.