סיפורו של ז'אנר חדש-ישן העוסק באתגר הגלובלי הגדול ביותר – משבר האקלים

משבר האקלים כבר כאן. זהו לפחות הקונצנזוס בין מדעני העולם – כדור הארץ מתחמם בגלל פעילות אנושית, בעיקר עקב שריפת דלקים מאובנים הגורמים לשחרור גזי חממה לאטמוספירה. שינויי האקלים מורגשים כבר עכשיו, בהעלמות הקרחונים, עליית פני הים, גלי חום קיצוניים ושריפות, ומאיימים על המשך קיום האנושות כמו שאנחנו מכירים אותה.

בשנה שחלפה, עוד לפני שאזרחי העולם נסגרו בבתיהם, ברחבי העולם (וגם בישראל) התקיימו הפגנות ענק הדורשות ממדינות העולם שינוי מדיניות שיפחית את השימוש באנרגיות מזהמות לטובת אנרגיות מתחדשות. המחאה הובלה בעיקר על ידי בני נוער – אלו שיישארו כאן לצפות בעולם המשתנה ללא היכר.

שאלה שאולי צריכה להישאל היא: האם הספרות ברחבי העולם מגיבה למציאות המשתנה? האם היא מייצגת את העניין ההולך וגובר בנושא? האם יש לה תפקיד בעיצוב דעת הקהל?

ב-2016 כתב הסופר אמיטב גוש מאמר שנוי במחלוקת, בו הוא טוען כי הרומן המודרני לא מתאים למשימת הייצוג הספרותי של קץ האנושות. הרומן, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, עסוק מדי בחיים הפנימיים של דמויותיו ובאופן שבו הן חוות את חייהן כדי לשנות פוקוס להסתכלות גלובלית רחבה על סיום החיים האנושיים כמו שאנו מכירים אותם.

לגוש קמה לא מעט ביקורת. מתנגדיו טענו ובצדק שהספרות יודעת לעסוק בנושאים גלובליים כלל אנושיים ועסקה בהם מאז ומתמיד. ויותר מכך. מסתבר שיש ז'אנר של ספרות אקלים המקובל ונחקר גם באקדמיה, Climate Fiction או בקיצור Cli-Fi.

המונח נטבע לראשונה ב-2013 על ידי העיתונאי דן בלום. לטענת בלום, הז'אנר הוא כותרת חדשה לספרות קיימת. כבר ב-1883 כתב ז'ול ורן את "פריס במאה העשרים", רומן עתידני בו הוא מדמיין כיצד תראה פריס בעוד 100 שנים כשהיא תתמודד עם ירידה פתאומית בטמפרטורות. בשנות ה-60, פרסם הסופר ג'יימס גראהם באלארד (J. G. Ballard) ספרים המתארים עתיד דיסטופי כשהעולם סובל מהוריקנים תכופים, קרחונים נמסים, ומי ים עולים.

אז מה התפקיד של ספרות העוסקת בשינוי האקלים? לפי בלום, השיח על האקלים הוא שיח שנוטה להיות מדעי ואקדמי מדי. כדי שאנשים יוכלו להתחבר לתהליכים שהעולם עומד לעבור, הם צריכים סיפורים אנושיים, הם צריכים רגש. לספרות יש הזדמנות ליצור אמפתיה עם הסבל של הגיבורים שלה, אמפתיה שיכולה להוביל לפעולה פוליטית כדי למנוע מהאנושות את הסבל העתידי הצפוי לה.

הסופרת שאולי הכי מזוהה עם הז'אנר היא מרגרט אטווד, שהדיסטופיה שכתבה "סיפורה של שפחה" הפכה לסדרת טלוויזיה פופולרית ברחבי העולם. אטווד פרסמה טרילוגיה דיסטופית, "בז וניאלה" (2006, הוצאת כנרת), "שנת המבול" (2012, הוצאת כנרת זמורה-ביתן) ו"אדם האחרון" (2015, הוצאת כנרת זמורה-ביתן) המתארת עולם חרב מהתחממות גלובלית, הנדסה גנטית ומגפות. החברה העולמית מפוצלת למעמדות סגורים שחיות בערי מדינה מזוהמות ולא בטוחות. המין האנושי נלחם במלחמת כל בכל על משאבי הטבע הנותרים, ויכולת הישרדותו.

ומה עם הספרות העברית? אמנם המודעות הציבורית לנושא הולכת וגדלה, אך משבר האקלים הוא כנראה לא הראשון בסדר העדיפויות של הישראלים, גם בימים לפני הקורונה.

מה יהיה רב המכר הראשון בנושא שיצליח לסדוק את חומת האדישות וההכחשה?