מַסֵּכוֹת בְּגַן הָעֵדֶן
הָיְתָה זוֹ חָוָה אִשָּׁה לוֹהֶטֶת בְּטַעַם תָּפוּחַ כֻּלָּהּ מַסֵּכָה וְאוֹר אַחֵר
נְכוֹנָה לְהִכָּנַע לַפִּתּוּי שֶׁל נָחָשׁ אָרֹךְ וְעָבֶה
נִכְרָךְ סְבִיב צַוָּארָהּ וְנִיחוֹחַ פְּרִיחָה בְּרַעֲמַת שַׂעֲרָה הָאָדֹם
עוֹבֵר מִפֶּה לָאֹזֶן בַּהִלּוּלָה, כְּשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת לְמַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה וּמִתְעַרְטֶלֶת בְּשֻׁתָּפוּת שֶׁל נוֹכְלִים.
אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׁילָה עוֹרָהּ כְּנָחָשׁ, בִּקְּשָׁה לְחַבֵּק אֶת הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
וּלְגַרְגֵּר מֵי לִימוֹן בַּדְּבַשׁ, קְטַנָּה וּזְקוּפָה כְּכִידוֹן דּוֹלֶפֶת פְּנִינִים לִבְנוֹת
מַלְמָלָה מִשָּׂפָה לַשָּׂפָה בְּאוֹתוֹ מִשְׁפַּט כֻּלָּהּ מַסֵּכָה
נִמְצֵאת קוֹמָה אַחַת מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם.
יָפֶה חַג הַמַּסֵּכוֹת בְּגַן הָעֵדֶן, וְהַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אֶל הֶהָרִים וְהָרוּחַ
וּמְעַכֵּב אֶת תְּנוּעַת הַזְּמַן הַמִּתְהַלֵּךְ מִקְּצֵה הַגַּן וְעַד סוֹפוֹ.
הַנָּחָשׁ הָיָה גַּנְדְּרָן שֶׁהִקְפִּיד עַל חֶלְקֵי הַלְּבוּשׁ, בִּקֵּר בְּכָל הַמּוּזֵאוֹנִים הַחֲשׁוּבִים,
הִתְמַצֵּא בְּאָמָּנוּת וְדִקְלֵם כָּל מָה שֶׁהָיָה בַּשִּׁירָה הַקְּלָסִית.
זְקוּף קוֹמָה הִגִּיעַ לַנֶּשֶׁף וְהוֹצִיא נָפְשׁוֹ אֶל נַפְשָׁהּ שֶׁל חַוָּה,
בָּא אֵלֶיהָ פְּנִימָה וְהִתִּיז מִמִּיץ הַפְּרִי אֶל שְׂפָתֶיהָ.
מַדּוּעַ לֹא הֵסִיר אֱלֹהִים אֶת מַסֵּכַת פָּנָיו כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁהַגַּן מוּעָד לְפֻרְעָנוּת,
מַדּוּעַ חִפֵּשׂ בְּבֶהָלָה אִזּוּן מֻשְׁלָם, וְלֹא הִבְחִין בְּדַקֻּיּוֹת הַנֶּפֶשׁ וּבְצֵרוּפֵי הָאַהֲבָה?
רְעָדָה טְהוֹרָה שֶׁל אֱלֹהִים הָפְכָה שָׁחֹר עַל מַסֵּכַת פָּנָיו
וּפָצְעָה אֶת חֲלַל הַתְּהוּדָה בְּחָזֵהוּ, וְגַם בִּכְיוֹ שֶׁהִסְתִּיר חֲלוֹמוֹתָיו.
וְנַנִּיחַ שֶׁהָעוֹלָם בֶּאֱמֶת נִקְוָה בּוֹ
וְגַן הָעֵדֶן נִשְׁתַּל סְבִיבוֹ בְּהִשְׁתַּקְּפוּת שִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל חַוָּה,
שֶׁהִתְמַסְּרָה לְמִשְׁכַּב אָדָם וְהַנָּחָשׁ, וּבְרֶגַע הַשִּׁנּוּי מַמָּשׁ לֹא הִבְחִין אֱלֹהִים
אֵיךְ הַשְּׁלוֹשָׁה נוֹשְׁמִים בְּרַכּוּת הָעֵירֹם.
איזה תענוג
כתיבה שמצליחה להעביר חוויב של רוח צבעונית.
אוי, איך מתערבבת האירוטיות עם הכאב, נפלא!
נפלא נפלא