close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • לכתוב את זה

    עדינה בת ישראל | סיפורים | התפרסם ב - 28.04.23

    הורי כבר מזמן מתו.
    אני נושאת את היתמות שלהם במנותק מהם,
    במנותק מבשר הגוף ומהנשמה,
    כמעין ישות משוטטת בחלל שיש לה קיום עצמאי בעולם,
    מנותקת אפילו ממני.

    תמיד היה לה, נהגה להסתובב חרש בבית הורי, כמו צללית עברה איתנו מחדר לחדר. לפעמים צילה היה תלוי על קיר כמו אקדח מהמערכה הראשונה, וידענו שהיריות בוא יבואו בסופה של איזו מערכה עקובה להעיר אותנו משגרת יומנו, להזכיר שאין שגרה מלבדה. אחרי מותם היא פוקדת אותי מדי פעם, אף שאינה שייכת לי ולא לאף אדם אחר, לשום רעיון או מחשבה. איני חשה עליה אחריות או בעלות בשל הזיקה המשפחתית בינינו. היא קשורה לאנשים נוספים, חלקם חיים, חלקם מתים. אולי היא שייכת לחלומות שלי, למועקה הלבבית ששבה וחוזרת אליי, זו שהרופא כבר חודשים לא מוצא לה הסבר וגם בדיקת הא.ק.ג. לא מצליחה לפענח.

    אחת לזמן מה היא מתיישבת לצידי ומניחה יד מגוננת על כתפי, לפעמים היא מתיישבת מולי ומביטה בי נכוחה כמו עכשיו על שולחן הכתיבה שלי. היא כל כך מקווה שעוד ייצא ממני משהו, שהחינוך, הטיפול והדאגה שהשקיעו בי עוד יניבו משהו. משום מה יש לי חיבה כלפיה. אני מבינה את שתיקתה, היא את שלי.

    למה אני לא עוזבת אותה? אין לי אף תשובה מניחה את הדעת, כנראה שגם לא תהיה לי. כשאומרים את שמי הוגים את שמה, היא הצד הנסתר שלי שאינו נגלה אבל ממשיך לטלטל אותי, ובמקרים נדירים אף להטיל אותי אפיים ארצה. לכל מקום שאני הולכת אני נושאת אותה, לכל מקום שהיא הולכת היא נושאת אותי, פעמים אף מנערת אותי בחוזקה שאניח לה, שאתנער ממנה, כמה שנים עוד אפשר להמשיך ככה יחד, אלא שלנטוש אותה זה הרבה מעבר ליכולתי.

    אם אני לא אדאג לה? מי ידאג?
    לא שמישהו צריך,
    אני כנראה היחידה שצריכה
    לכתוב את זה.

    עדינה בת ישראל

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    רתיניטיס פיגמנטוזה

    רחלי אברהם-איתן
    לאחי אַט-אַט יוֹרֵד מָסָךְ עַל תֵּאַטְרוֹן עֵינֶיךָ לְעָטְפָן בַּאֲלֻמוֹת חֲשֵׁכָה.    עַתָּה...

    מילאו פיותיהם מים

    צבי כ"ץ
    שבת בצהריים. חמים. גדות נחל עמל מלאים טף ילדים נערות ונערים, נשים...

    חתכים חברתיים ברומנים של יהושע קנז

    רן יגיל
    יהי זכרו ברוך יהושע קנז (2020-1937) שנפטר בימים אלה מקורונה, נתפס...
    דילוג לתוכן