לֹא קַל לִהְיוֹת לֵיל קַיִץ מְיֻזָּע
הָבִיל וְעַצְבָּנִי,
גַּם לוֹ יֵשׁ נְקֻדַּת שְׁבִירָה
שֶׁל טַל בִּקְצֵה חָטְמוֹ.
הָאִם צְלִילֵי יַנְשׁוּף אֲנִי שׁוֹמֵעַ
אוֹ גְּנִיחוֹת אַהֲבָה מְגֻשֶּׁמֶת
שֶׁל אֹפֶל כְּבַד לָשׁוֹן
שֶׁכָּל מַעֲיָנָיו –
לָחוּש נוֹזְלֵי הַחֹשֶׁךְ
תַּחַת סַנְטֵרוֹ

לִשְׁרִיקַת עֵץ הַצַּפְצָפָה
בַּאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה
יִקְרַע אֶשְׁנָב לוֹ מִתְנַמְנֵם
אֶל הַמֶּרְחָב הַמְּעֻרְפָּל
אֲשֶׁר בִּצְנִיחָתוֹ כִּמְעַט עַד מֵצַח
יִבְלַע בָּתִים עַל יוֹשְׁבֵיהֶם

מִטַּת הַנֶּשֶׁף נֶאֱנַחַת כְּתִנְשֶׁמֶת –
אוּלַי יוּכַל לְהִתְנַתֵּק סוֹף סוֹף
מִדְּאָגָה
מֵהִרְהוּרֵי כְּפִירָה
מִמַּחֲשָׁבוֹת זִמָּה
הֵרָגַע,
הִיא עוֹד תָּשׁוּב לִמְשֹׁל
בִּמְחוֹזוֹתֶיךָ –
קַלָּה וּמְרַפְרֶפֶת,
הַתְּנוּמָה