אִישׁ לֹא אָמַר קַדִּישׁ עַל חֲתוּלַת הָרְחוֹב

הַלְּבָנָה, בַּעֲלַת הָאוֹזֶן הַשְּׁחוֹרָה הַהֲפוּכָה,

שֶׁנִּדְרְסָה. גַּם קֶבֶר שֶׁל כָּבוֹד לֹא נִמְצָא

לָהּ. גַּם לֹא יִדְּעוּ דְּבַר מוֹתָהּ בַּחֲדָשׁוֹת.

גַּם אֵין מְבַקֵּשׁ אַחַר הַדּוֹרֵס שֶׁהִמְשִׁיךְ

בִּנְסִיעָתוֹ, וְלֹא כְּנִמְלָט. רַק אָנוּ, שְׁכֵנֶיהָ,

שֶׁהֵזַנּוּ אוֹתָהּ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת בְּלִטּוּפִים,

בְּמָזוֹן וּבְמַיִם, מִתְאַבְּלִים עָלֶיהָ בַּחֲשַׁאי,

אִישׁ-אִישׁ בְּדִירָתוֹ כְּבָר שִׁבְעָה יָמִים

.מתוך “והגיתְּ בַּם יומם ולילה” (שם זמני) שיראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד