לוּלֵא בָּרָא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֶת הַצַּעַר

וְאֶת הָעֶצֶב –

הָיִינוּ כֻּלָּנוּ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד,

הָיִינוּ מַרְבִּים לִצְחֹק וְלִצְהֹל

וְלַמְרוֹת כָּל הָעַוְלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם,

הָיְתָה עֵינֵנוּ יְבֵשָׁה מִדִּמְעָה, לִבֵּנוּ חַף מֵחֲרָטוֹת

בְּהַשְׁקִיפוֹ מִמַּעַל

הָיָה אָבִינוּ מְהַרְהֵר עֲמוּקוֹת וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ

'אֶת הַיּוֹם יָצַרְתִּי מִן הַחֹשֶׁךְ

וּמַה טַעַם בְּכָךְ

אִם אֵין לַאַהֲבַת הַזּוּלַת תְּקוּמָה בְּעֵינֵי הָאָדָם

וְלִבּוֹ גַס'

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אֶת הַיָּם הֶחָדָשׁ

וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ אֶל הָאָרֶץ

וְאֶת הָרוּחַ הַנּוֹשֶבֶת מֵעָלֶיהָ, תָּחַם;

וַיִּקְרָא לָאָרֶץ עֶצֶב וּלְיָם הַדְּמָעוֹת קָרָא צַעַר;

וַיִּשְׁקֹט הָאָדָם

וְלֹא הָיָה עוֹד לְכֶלֶב שֹׁוטֶה בְּעֵינֵי אֱלֹהָיו