זמרת העל ביונסה הפתיעה את כל עולם המוזיקה כשבשנת 2016 הוציאה את אלבומה השישי "לימונדה" ובו סיפרה על בגידתו של בעלה, הראפר ג'יי זי. האלבום, שהורכב ממסעה הפנימי של הזמרת, מתחיל בעלבון הגילוי, עובר בתופת ובכעס, ומסתיים בשחרור ובסליחה – חוצה בדרך את הגבול שבין האישי לציבורי. כְּלֵי המלחמה שלה היו משוננים ומזוככים, ונצרבו במופע וירטואוזי של זמרת מחוננת. האלבום היה מועמד לתשעה פרסי גראמי, זכה בשניים, והפך את ביונסה לאשה הראשונה אי־פעם שהועמדה לארבע מועמדויות בז'אנרים מוזיקליים שונים.

שנה לאחר מכן, ענה הראפר ג'יי זי על הציפייה, והוציא את אלבומו ה־13, "4:44". הספַרות מציינות את השעה שבה התעורר הראפר באחד הלילות והקליט את שיר ההתנצלות לביונסה, באולפן הביתי המשותף שלהם. האלבום היה מועמד לשמונה פרסי גראמי – אך לא זכה באף אחד מהם. כנראה שהתעשייה לא שכחה את העלבון לאשה המוכשרת שהוא נשוי לה. האלבום, בין היתר, התמודד עם נושאים חברתיים ותובנות אישיות על הטראומות שעבר כשהיה סוחר סמים בברוקלין.

זמן קצר לאחר מכן הכריז הזוג על סיבוב הופעות מוזיקלי משותף. במקביל, בחיים שברקע האומנות, הם חידשו את הנדרים זה לזאת. לאחר מופע הפתיחה שהתקיים בשבת האחרונה בלונדון, הכריז הזוג בהפתעה על אלבום משותף, בו הם מכנים עצמם בשם משפחתם הרשמי "הקרטרים". האלבום שמכיל תשעה שירים ונקרא, "הכל זה אהבה", חותם את השנתיים הסוערות בחיים הזוגיים של השניים. הסינגל הראשון מהאלבום, "APESHIT", צולם במוזיאון הלובר הצרפתי וצבר מיליוני צפיות במספר שעות בודדות.

בתמונת הכותרת – הקרטרים. צילום מהקליפ החדש

החצוי זה השלם החדש

יום לפני שהוציאו "הקרטרים" את האלבום המשותף, הוציא אחד הראפרים האיקוניים ביותר, נאס, את אלבומו ה־11, לו ציפו רבים: "נאסיר". האלבום, בהפקתו של הראפר ומפיק העל קניֶה ווֶסט, יצא במסגרת סדרת אלבומים שהפיק הראפר במהלך השבועות האחרונים. הסדרה מצביעה על מגמה מוזיקלית חדשה של תמצות, מגמה שמעידה על טווח הריכוז הקצר בעידן התרבותי בחברה של היום.

אלבומו של הראפר פושה טי, "דייטונה", פתח את הסדרה, שהמשיכה באלבום של ווסט עצמו, ולאחר מכן באלבום המשותף שלו עם הראפר קיד קודי. כל אחד מהם מכיל שבעה שירים בלבד, ואורך כעשרים דקות. האלבומים, שיצאו בהפרש של שבוע זה מזה, בישרו על זן חדש של אומנות שחריג בנוף המוזיקלי של המוזיקה השחורה. בניגוד ל־EP, מיני־אלבום, ה־LP בהפקות של ווסט, הוא שלם מבחינה סיפורית ועלילתית – וזה החידוש שבו. הוא לא מכיל שום דבר מעבר למה שהכרחי לאמירת האמן. בדומה לז'אנר הסיפור הקצר, הוא נמדד על דיוק הפסיקים בכל משפט.

לא מפתיע אם כך, שגם באלבום של "הקרטרים" נושבת אותה הרוח. האלבום מכיל תשעה שירים בלבד, כשלושים ושמונה דקות של מוזיקה – וזה בהחלט בגבול הריכוז העליון בעידן הריטלין.

עטיפת האלבום החדש של נאס