לְהַתְחִיל
לְהַתְחִיל. הֵיכָן לְהַתְחִיל,
הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל
תָּמִיד יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ לִפְנֵי הַתֹּהוּ.
צָרִיךְ לָשׁוּב אָחוֹרָה בְּהִלּוּךְ אִטִּי,
לְהֵאָחֵז בִּנְקֻדָּה בִּלְתִּי נִרְאֵית
לְהַגְדִּיל אוֹתָהּ עַד שֶׁתֹּאבַד הַמַּשְׁמָעוּת – וּלְהַתְחִיל
מֵהַתְחָלָה.
כֵּן, הַזְּחִילָה הִיא נְקֻדַּת פְּתִיחָה טוֹבָה.
הַבְּעָיָה הָעִקָּרִית הִיא הָאִזּוּן,
הַיַּצִּיבָה הַנְּכוֹנָה.
חַיָּבִים לְשַׁנּוֹת אֶת הַזְּחִילָה.
אוּלַי לְבַטֵּל,
לִמְצֹא נְקֻדַּת אֲחִיזָה וּלְהִתְרוֹמֵם בְּאַחַת –
אֲבָל כָּל זֶה יַמְתִּין.
בָּעֵת הַזֹּאת יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בַּגָּלוּי.
נקודת מבט מרתקת בשירך, לאה יקרה