יצחק אוורבּוך אורפז וחירותו הטוטאלית של הסופר
שש עצות טובות לסופרים לכבוד חג החירות 2025
יצחק אוורבּוך אורפז (2015-1921) שהשנה ימלאו באוגוסט עשר שנים למותו היה סופר אוונגרדי ישראלי אהוב עליי ביותר בתחביר השבור שלו ובנושאים אשר בהם עסק.
אורפז היה סופר לקוראים ובעיקר סופר לכותבים. הוא השפיע על סופרים באמפליטודה שבין אברהם ב. יהושע ודויד גרוסמן, אבל גם על דור שנות התשעים בספרות: ירון אביטוב, איל אדר, משה פינטו, יוסי גרנובסקי, גבריאלה אביגור-רותם, שאף כתבה מסה נאה עליו בכתב העת "עכשיו", ועל עבדכם הנאמן.
בעיקר השפיע אורפז על אורציון בּרתנא שהוא מבקר-חוקר, סופר ומשורר, ואני רואה גם מקבילות בין הפרוזה האוונגרדית שלו לפרוזה הניסיונית של הסופרת לילי פרי.
חסיד גדול של כתיבת אורפז הוא פרופ' גבריאל מוקד שטיפח את הפרוזה שלו בשעתו בכתב העת "עכשיו" והאדיר את שמו תוך קביעה כי הוא ראוי לעמוד בשורה הראשונה של הסופרים כאן בארץ.
בשנת 2005, עשר שנים לפני מותו, הוענק לו פרס ישראל, ופרופ' אבנר הולצמן, לאחר מותו, עשה עבודת קודש – אני לא מתפשר על פחות מן המונח הזה – ובשנים האחרונות כינס בהוצאת הקיבוץ המאוחד את כל מה שאורפז כתב בסדרת ספרים. ועם זאת הוא נשכח מלב.
ב"סלונט" אנחנו מאמינים שאסור כי סופרים טובים שכמותו יאבדו במרחב הזמן וישקעו בתהום הנשייה. יש להחזירו תמיד אֶל מחזור הדם של הספרות העברית למרות מצבהּ העגום משהו כיום.
אורפז היה אקזיסטנציאליסט בתפיסת עולמו, כלומר האמין בכל ליבו כי הקיום קודם למהות, הסופרים שהשפיעו עליו היו בעיקר קאמי וסארטר; אבל הייתה לו גם נטייה רליגיוזית חזקה ובשנותיו האחרונות התקרב אל היהדות החופשית, החושבת. הוא כתב בשנות השמונים, שנות האיידס: "אין מה לעשות, אני נשא של יהדות" ועוד קודם הוסיף לשמו את שם משפחתו המקורי מן הגלות "אוורבּוך".
יוצא אפוא שהיה אקזיסטנציאליסט רליגיוזי ייחודי. הוא היה מסוג הסופרים הנדירים, בדומה לסארטר וקאמי, שידע היטב גם לנתח ספרות של אחרים ובעיקר את הספרות שלו עצמו.
הוא טבע את המונח המעניין "הצליין החילוני", אותו אדם, וגם יוצר, חדור אמונה, הנע מתוך חירות גמורה בעולם אל עֵבֶר מטרה שהיא בלתי מושגת במכוון, נע אל האֵינהיכל והאֵינמקדש כשהדרך היא עצמה המטרה.
גיבורות וגיבורים כאלה אהב אורפז ואלה היו גם הגיבורות והגיבורים בסיפורים הקצרים, בנובלות וברומנים שלו. כיוון שהיה סופר הגותי ופרשני מקורי, ניהל סדנאות כתיבה בראשיתִיות בחייו, עוד בתקופה שהתחום הזה היה בחיתוליו, בבית אריאלה בתל אביב ובמקומות אחרים. יצאו מהן סופרים טובים. הידועה שבהם היא עופרה עופר אורן שזכתה לא מזמן בפרס ספיר על ספרה המקורי "מה קרה להגר באילת?". עצותיו בתחום הכתיבה שוות זהב.
אני כתבתי בשעתו מונוגרפיה חופשית עליו "אורפז – ספר לאדם אחד" ואספתי חומר ארכיוני רב עליו המצוי אצלי. בתוך החומר הזה פסקה קצרה המכילה עצות לסופר או הסופרת הצעירים כיצד ישמרו על חירות הכתיבה שלהם ויהיו מקוריים. אני מביא אותן כאן בציטוט מלא בנוסח המדויק של אורפז. הנה הן:
עצות שימושיות למספר מתחיל כיצד ישמור על עצמאותו וחירותו:
*הַטֵּל על מישהו אחֵר את הצעקה שלך כדי שתהיה לסיפור.
*תְּקוף את הסיפור במקום בו נוח לך לברוח ממנו.
*נְהג בזמן הסיפורי כאילו הוא מרחב, ואתה רשאי לנוע בו מכל נקודה אֶל כל נקודה מתוך חירות גמורה.
*בְּדוק אם יש בסיפור שלך צד שני, אם אין המצֵא אותו.
*גְּמור את הסיפור לפני הסוף.
*ועל כל אלה – זְכור: השורש האָפֵל, המסתורי, של כל כתיבה יוצרת – אינו יודע קְרוא וּכְתוב, וזה כולל עצות שימושיות.
חג חירות שמח לכולנו, עד כמה שאפשר. ודי למלחמה הזאת. החטופים הביתה, החיילים הביתה וממשלת ישראל גם היא צריכה כבר ללכת הביתה, ואז נחגוג חירות אמיתית ונפתח דף חדש שעליו נוכל לכתוב סיפור חדש שבו ניישם את עצות חופש האמן וחירותו של יצחק אוורבּוך אורפז.
אורפז הוא סופר של אדם באשר הוא אדם. ההגדרה שלך על התהליך שהוא עובר כעיקר, ובזה חשיבותו. המושגים של "אינמקדש" ו"אינהיכל" מעמידים את האדם במערומיו. כמו בעת הבריאה, עת היה ערום, ללא אישה לידו. כך הוא האדם וגם האישה כברייה. מכאן ואילך בורא את עצמו ואת עולמו.
ללילי, ורן – רציתי רק לומר – גם אם אתם עושים משהו לא מובן מאליו. אתם בוחרים, פעם אחר פעם, להאיר יוצרים ישראלים ולא רק באור חיובי, להבליט את יופיים, להדגיש את עוצמתם, ואתם עושים את זה בנדיבות לב, בחריפות אינטלקטואלית, ובאהבה גדולה לכתיבה. הביקורת שלכם לא רק מפרגנת היא מעניקה רוח גבית, ליוצרים ומזכירה להם מדוע הם כותבים. אתם שניכם אנשים נדירים במובן האנושי והתרבותי של המילה. לי אין תמיד את הזמן לעצור ולכתוב, אבל אתם ראויים לכל מילה טובה – והרבה יותר מזה.
יוסי היקר מאוד, הרבה שנים לא זכינו לתגובה מרגשת שכזאת. איזו תגובה. שפתיים יישק. כיוונת יש ללב ופגעת. מועדים לשמח. רני.
*ישר
רשימה נהדרת על יוצר אהוב בעל הצעות פז, שהחירות המטאפיזית של האינדיבידואל בראש מעייניו.
מי לא הושפע מכך?
כשהלך לעולמו כתבתי כך (אני מביא כאן כמעשה חריג שאינני נוהג לעשות, אבל בחג החירות – אנהג שלא כמנהגי…).
וכן — הים הוא הים של עזה.
והלוואי שכל האיחולים שמביא רן ברשימתו יתגשמו.
צדוק
==
יצחק אורפז הלך לעולמו לפני ימים אחדים.
"מסע דניאל" שלו חרט אותות בנפשי. הייתי צעיר כשקראתי אותו.
שנים מאוחר יותר ובתוך מסע אחר – מסע בצבא – חשתי שמתקיימת בנפשי שיחה עם דמותו של דניאל.
חלפו עוד שנים וזכרונות על אותו מסע הביאוני לכתוב את "נקודת מוצא" (בתוך "אנסה הקולמוס ואראה", הוצאת "עמדה", 2012).
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
==
נקודת מוצא
הָיִינוּ חֲגוּרִים בְּמַשָּׂא
הוֹלְכִים בַּחוֹלוֹת הָרַבִּים
בְּשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם
הַמְּאִירָה בְּאוֹר בָּרוּר הַכֹּל
וּפִתְאֹם נִגְלָה לָנוּ יָם
לֹא יָדַעְנוּ מַהוּ יָם
וְכֵיצַד נֵדַע אִם מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ יָם?
הָיִינוּ חֲגוּרִים בְּמַשָּׂא
עוֹשִׂים כְּפִי שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ
בְּצַיְתָנוּת וּלְלֹא שְׁאֵלוֹת
וְאָז הוּא נִגְלָה לָנוּ
נֶעֱצַרְנוּ וְהִבַּטְנוּ
רוֹצִים בְּכָל מְחִיר לָדַעַת מָה אָנוּ רוֹאִים
עַד אָז
רַק יַבָּשָׁה וְחוֹלוֹת רַבִּים
וּמַשָּׂאוֹת חֲגוּרִים עַל גַּבֵּנוּ
הָיִינוּ צְעִירִים
וְלֹא יָכֹלְנוּ לְפָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲזֶה
הַנִּגְלֶה לְעֵינֵינוּ
בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרִים הַיְדוּעִים לָנוּ מִשֶּׁכְּבָר
וְאַף שֶׁהַיָּם הָיָה רָחוֹק
שָׁמַעְנוּ אֶת הַגַּלִּים
מִשְׁתַּבְּרִים עַל הַחוֹף
וּכְכָל שֶׁעָמַדְנוּ וְהֶחֱרַשְׁנוּ
הִתְחַזֵּק הַשָּׁאוֹן
לֹא יָדַעְנוּ מַדּוּעַ יֵשׁ שָׁם יָם
וּמַהוּ תַּפְקִידוֹ
וְאֵיךְ נֵדַע מַהוּ יָם
חֲגוּרִים בְּמַשָּׂאוֹת
וְעוֹמְדִים בַּחוֹלוֹת
הוֹצֵאנוּ מִתַּרְמִילֵנוּ אֶת הַכְּרִיכִים
וְאָכַלְנוּ
וְאַחַר כָּךְ הִבַּטְנוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם
לִרְאוֹת מִנַּיִן בָּא הַיָּם
אָז לָגַמְנוּ מַיִם צוֹנְנִים מִן הַמֵּימִיּוֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ
וּפָנִינוּ עֹרֶף לַיָּם
וְשַׁבְנוּ לִבְסִיסֵנוּ.
תודה רבה על הכתבה והעצות המעניינות בנוגע לכתיבה
רני יקירי
הפתעה
ברשימה על אורפז מבלי לציין את קבלת פרס אשר ברש על ספרו עור בעד עור
ככל שאני יודע זו היתה סנציה של ממש להעניק הפרס ליצירה כה מתקדמת בשנים דאז
פנינה היקרה, דברים יפים כתבת, בעיקר בהקשר של חוה ואדם. חזקה וברוכה תהיי. מועדים לשמחה. רני
צדוק היקר מאוד, מועדים לשמחה. דברים יפים כתבת על אורפז והשיר נהדר-נהדר. מאוד אורפזי, מאוד דניאל מן המסע ומאוד צלייני-חילוני. חיבוק.
אביגיל היקרה, שלמי תודה על התגובה. את כסופרת בראשית דרכה בהחלט יכולה לאמץ מן ההצעות של אורפז ובכלל לראות כאן תגובה שלך, לאו מילתא זוטרתא היא.
יואב היקר, אתה כמובן צודק. זה היה אז חלוצי לתת ליצירה אוונגרדית כזאת פרס לסופר צעיר, פרס ברש. על אחת כמה וכמה צריך לומר בריש גלי כי בכל מקום ובכל הזדמנות צריך להזכיר את הסופר והעורך הגדול שלנו, אשר ברש. הייתי צריך לציין זאת. "עור בעד עור" הוא רומן ראשוני ולא מושלם של אורפז, אבל יש גם בו פרקי זהב ששווים הרבה.