ילדה מקומטת מבפנים

בְּגִיל עֶשֶׂר
בְּאִבְחַת רֶשַׁע אַחַת,
בַּעֲיָרָה קְטַנָּה בְּפוֹלִין,
קָפְצָה אִמִּי לְגִיל אַרְבָּעִים
וְהַזִּקְנָה שֶׁקָּפְצָה עָלֶיהָ
נֶאֶחְזָה בַּצִּפָּרְנַיִם בְּכָל פִּסַּת עוֹר שֶׁלָּהּ.
שְׁמוֹנֶה שָׁנִים אַחַר כָּךְ
זְקֵנָה יְפֵהפִיָּה מֻכַּת יָגוֹן
עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ אֶל הָאוֹר הַבּוֹהֵק,
בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת שֶׁאַךְ זֶה נוֹלְדָה,
וּמֵרֶגַע שֶׁהָפְכָה אִמָּא לְצַבָּרִים
הֵחֵל מַסָּעָהּ לְאָחוֹר,
מְנַסֶּה לְהַדְבִּיק אֶת הַזְּמַן הָאָבוּד,
וְהִיא
הָלְכָה וְהַצְּעִירָה
הָלְכָה וְהִצְטַעֲרָה.
וְלִמְּדָה עָצְמָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ
רַק לְמָה שֶׁיָּבוֹא.

עוגן

הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אִמִּי,
אוֹתָם אָרְזָה בִּקְפִידָה בַּמִּזְוָדָה
הַקְּטַנָּה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָהּ מֵאֵירוֹפָּה הָעֲשֵׁנָה
הֵטִילוּ צְלָלִים אֲרֻכִּים
עַל קִירוֹת יַלְדוּתִי
וּצְלִילֵי שִׁירָתוֹ הַשְׂמֵחָה
וּצְחוֹקוֹ הַטּוֹב
שֶׁל אָבִי
הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתִי דֶּרֶךְ קֶבַע
לְאוֹר גָּדוֹל.