close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • יהונתן

    ניצה קרן | סיפורים | התפרסם ב - 01.04.24

    הוא הגיע במפתיע, יום אחד, פוסע במעלה הרחוב. נער צנום במכנסי ג'ינס מהוהים וחולצת טריקו שעליה הדפס של ג'ים מוריסון. ואני ידעתי שכך גם ייעלם, יום אחד, בלא להותיר עקבות, ורק תהיתי כמה זמן הוקצב לי, הפעם. היו לו עיניים חומות עמוקות שנסתרו מתחת לשיער קטיפה שנח על עורפו, ונעלי פלדיום בהירות שיהפכו בעבורי לסימן ההיכר שלו, ואני אחפש את פניו בפני כל צעיר שלרגליו נעלי פלדיום, מצפה לשובו עם בוא האביב. על כתפו נשא גיטרה חומה, והוא פרט על מיתריה ושר שירים נוגים, על רוכבים בליל סערה המתקשים למצוא את דרכם, ושאר תועים ומוכי גורל הנעים ונדים ללא מטרה, נוסך עליי עצב שאין לו מרפא.
    מה ידעתי על אודותיו? – דומה שלא ידעתי כמעט דבר.
    אורח היה בחיי.
    חבר משותף הפנה אותו אליי כדי שאסייע לו במציאת מקום לינה. ואני פתחתי את ביתי לפניו, חולקת אתו את מיטתי ואת חיי.
    על מה שוחחנו בלילות החורף הארוכים, כשהרוח בחוץ שורקת והגשם אינו פוסק, מכורבלים בשמיכה למול התנור? – אני מתקשה להיזכר. על הכול ועל לא-כלום, אני מניחה. מאזינים לקולו הלואט של מוריסון, המספר על הזר המתדפק על דלתות חסומות בליל סופה, נמלט ממכונית המשטרה הכחולה, ענייני השעה לא העסיקו אותנו. כאן ועכשיו הצטמצמו חיינו.
    בואי ילדה, הצטרפי למסע, המליץ מוריסון, קחי סיכון, המרי עלינו. ואני לא היססתי, נאחזת בו כמו במצוף על מים סוערים.
    וכך חלפו הימים.

    *

    הוא לא הותיר אחריו דבר, לבד מגלוית דואר שנשלחה מאי-שם. לאהובתי, כתב, חברתי למסע הלילי במכונית הכחולה. וחתם, יוני. ותמונה אחת באלבומי למזכרת – שמאלו כרוכה לצווארי וימינו חובקת אותי. אני מתבוננת בתצלום הדהוי וחושבת, הוא אהב אותי הנער הזה, שהגיח אל חיי משום מקום ושב ונבלע באפלה. וצר לי עליו, על חייו, ועלינו, על אהבתנו, צר מאוד על אחי אהובי יהונתן.

    ניצה קרן

    ניצה קרן, חוקרת ספרות נשים. מנחה סדנאות קריאה וכתיבה לקהל שוחרי תרבות. ספריי: "כמה מלים על הכתיבה" (מופ"ת, 2003); "כיריעה ביד הרוקמת – נשים כותבות והטקסט ההגמוני" ("פרשנות ותרבות", בר אילן, 2010); "מכשפי השבט – אובות פואטיים וידעונים ספרותיים" ("פרשנות ותרבות", כרמל, 2020).

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 1

    תגובות


    1 תגובה על “יהונתן”

    1. דפנה חיימוביץ' הגיב:

      סיפור קצר יפה, המכיל הרבה רגש ומעורר סקרנות. מתיר פער לקורא שימלא אותו, כל קורא על פי אישיותו, עברו, האסוציאציות שלו…

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    לא בבית ספרנו

    שי מרקוביץ'
    בית הספר בעיר ארכנגלסק ברוסיה ננזף על ידי השלטונות על כך...

    פָּנִים / יוֹנִים

    תמי קויפמן
    פָּנִים אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת שֶׁל אִמִּי. זִקְנָתָהּ בְּכַפּוֹת יָדַי....

    פְּגִישָׁה

    בת-עמי סביון
    כְּשֶׁהָיִיתִי בְּמֵמַד הַזְּמַן הָיִיתָ בְּמֵמַד הַמָּקוֹם וּכְשֶׁהָיִיתִי בְּמֵמַד הַמָּקוֹם הָיִיתָ בְּמֵמַד...
    דילוג לתוכן