אִמָּא שֶׁלִי טַבָּחִית נִפְלָאָה
כֹּל אֲרוּחָה שֶׁלָּהּ טְעִימָה.
הָלַכְתי לַשּׁוּק עִם אִמָּא
הִיאִּ קָנְתָה הַרְבֵּה מִצְרָכִים
לְהָכִין אֲרוּחָה לָאוֹרְחִים:
יְרָקוֹת וּפֵרוֹת, דָּגִים מְלִיחִים,
אֹרֶז, קֶמַח וּגְבִינוֹת.
וְלִי הִיא קָנְתָה סֻכָּרִיּוֹת.
אֲבָל אֲנִי רָצִיתִי לִקְנֹות
קְצָת כּוֹכָבִים, פְּרוּסָה שֶׁל יָרֵחַ
אִטְרִיּוֹת שֶׁמֶשׁ וְעָנָן תּוֹפֵחַ,
קוֹלוֹת רַעַם וְזִיק שֶׁל בָּרָק
מֵהֶם לְבַשֵּׁל לָאוֹרְחִים מָרָק,
הוּא יִהְיֶה טָעִים וְקָסוּם בִּמְיֻחָד
וּלְקִנּוּחַ אָכִין עוּגַת שׁוֹקוֹלָד.
וְכֻלָּם יֹאמְרוּ אַךְ אֵיזֶה טַבָּח
אֶת הָאֲרוּחָה שֶׁלִי אִישׁ לֹא יִשְׁכַּח.