מִתּוֹךְ אֲבַק חַמְסִין
כּוֹכַב נוֹשֵׂא בְּשׂוֹרָה 
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַוָּאדִי 
בֵּין עַנְפֵי קִדָּה

בְּרֹאשׁ הָהָר מֵעַל 
בַּת הַשֵׁייח’ כָּלָה
שְׂפָתֶיהָ חָלָב
סֻכָּר לְשׁוֹנָהּ

וְלִי בְּצֵל הַגַּיְא 
תַּחַת יָרֵחַ כָּסוּף
מָתוֹק מִדְּבַשׁ
הוּא טַעַם הַהַרְדּוּף

הָרוּחַ נֻשַּׁב בְּתוֹכִי
צֵל עֲרָבָה רוֹקֵד
עַל עֵשֶׂב יָבֵשׁ 
לִבִּי רוֹעֵד

כְּשֶׁעֲנָנִים חוֹשְׂפִים אֶת הַלְּבָנָה 
וְהַתַּנִּים מִתְעוֹרְרִים
צְבוֹעִים גּוֹרְרִים אֶת עַצְמוֹתַי 
אֶל הַצּוּקִים הָאֲפֹרִים

וְשָׁם אֲנִי יָשֵׁן
תַּחַת גִּיר דּוֹמֵם
עַקְרַבִּים הֵם עֵינַי
וְהַחֹמֶר לֵב פּוֹעֵם