אֲנִי כְּבָר לֹא סוֹמֵךְ עַל הַכּוֹכָבִים

הֵם מְרַמִּים אוֹתִי כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ

בְּיוֹם חָרְפִּי כְּמוֹ זֶה, מְחַפֵּשׂ לִי קָרַחַת עֲנָנִים חַמָּה

וְאִם אַתָּה טוֹעֶה אָז תַּעֲשֶׂה “פָּרְסָה” וּתְתַקֵּן אֶת זֶה, תַּשְׁלִיךְ שׁוּב קֻבִּיָּה

וּמָה יוֹתֵר יָפֶה מִלִּרְאוֹת יֶלֶד מְחַיֵּךְ וְשֶׁמֶשׁ מטרימה

אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר אֵיךְ זֶה לֶאֱהֹב

וּמָה עוֹשִׂים כְּשֶׁנּוֹתְנִים לִי נְשִׁיקָה

אִם תִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב – תָּבִין שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא מַתְאִים לְכָאן

עַל מִי אַתָּה עוֹבֵד שֶׁאַתָּה לֹא פַּרְפַּר, שֶׁמְּחַפֵּשׂ לָעוּף אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה

וּמָה יוֹתֵר קָשֶׁה מִלִּסְלֹל דֶּרֶךְ לְחַיֵּי אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה

עֲנִי אֵינוֹ דּוֹאֵג מִדִּכָּאוֹן עָמֹק

כִּי כָּל תָּא זוֹכֵר אֶת הַכְּאֵב

כְּמוֹ חָתוּל שָׁחֹר בַּלַּיְלָה בּוֹכֶה לְבַד בַּגֶּשֶׁם, מְפַלֵּל

תָּמִיד עַתָּה טוֹעֶה שָׂם בְּתִזְמוּן נָכוֹן הָרֵי יוֹמָן זֶה עוֹד רַב מכר מפוקפק

וּמָה יוֹתֵר כּוֹאֵב מִלִּסְבֹּל בְּשֶׁקֶט מְפַתֶּה וּבְרֹאשׁ מוּרָם