close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • חזרתי לרכב כדי להביא משקפי ראייה

    מיכל גורוביץ | סיפורים | התפרסם ב - 31.08.21

    חזרתי לרכב כדי להביא משקפי ראייה. תחילה כל מה שיכולתי לראות בבירור היה כיתוב כחול “תחנה מספר 1” באותיות כחולות וגדולות על הצריף של המציל.

    עכשיו משהרכבתי את משקפיי אני רואה פיסות של תחתון שחור מתחבאות בעמק בין שתי גבעות בתחתית גבה של אישה שמנה. חיפשתי דימויי לירכיים שלה כאשר בכי של ילד הפריע את המחשבה והנה היא כבר שינתה תנוחה ושאריות הבד השחור נעלמו. כעת היא ערומה ועד שלא תתהפך שנית תיוותר מעורטלת.

    יונה חסרת בושה מתקרבת ומנסה להציץ בטיוטה שלי. חברתה מצטרפת אליה אבל זו אדישה לפועלי.

    אני יושבת על גבעת חול, למרגלותיה סלעים ומבטיה על הגולשים במים. סתם נקודות שחורות. אחת הנקודות לובשת חולצה שחורה עם שרוולים קצרים. אני מחפשת את הנקודה הזאת כי היא עלולה לעמוד בסוף אחד המשפטים שלי ולפעמים אני ישנה איתה בלילה. אבל הרבה נקודות לובשות חולצה שחורה עם שרוולים קצרים ואני זונחת את החיפוש באותה גחמנות שבה התחלתי. 

    בחור יחף עם נעלי ספורט שחורות בידו נעמד על ידי. הצצה חטופה ברגליו חושפת ורידים בולטים בצבע כחול. הוא עומד כל כך קרוב שהשתיקה מביכה יותר מן השאלה המתבקשת להישאל.

    זה היה יכול להיות סיפור רומנטי על איך ישבתי וכתבתי על פיסות בגד ים שחור שמשחקות איתי במחבואים והוא נעמד על ידי יחף עם הורידים ברגליו והנעליים בידיו. אבל שוב אני מאבדת עניין וחוזרת לחפש את הבחור עם החולצה השחורה והשרוולים הקצרים שבטח מקנח את האף במים באותה ביישנות שהוא עושה זאת על החוף.

    הוורידים, הנעליים והבחור מתרחקים ממני כולם ביחד ובעצם אין סיבה שיתרחקו בנפרד.

    גם העמודים בבסיס הסככות מולי לא מתרחקים בנפרד ובעצם לא מתרחקים כלל. העמודים והסככות נראים כמו בתים שגוועו ועכשיו עומד רק השלד. אנשים רובצים על מגבות בתוך השלדים. גם האישה השמנה רובצת על מגבת. היא עדיין עירומה כי לא שינתה תנוחה.

    מעניין מי ממבקרי החוף סקרן לגבי הטיוטה שלי. נראה כי רק אותה יונה שעדיין הולכת סביבי במעגלים. חברתה חסרת העניין עזבה והנה הגיעו שתיים אחרות , נבדלות מחברותיהן רק בכתמים שחורים ולבנים על הזנב.

    אני מורידה את משקפיי הראיה והכל הופך מטושטש פרט לאותו שלט “תחנה מספר 1” .

    כל האחריות לדברים הנאלמים נעלמת כשאני בלי המשקפיים. אני נכנסת למים לא בלי לחלוף על פני האישה השמנה שתיוותר ערומה לנצח כי לא השכילה לשנות תנוחה כשהרכבתי משקפיים.

    מיכל גורוביץ

    מיכל גורוביץ, בת 24, תושבת זכרון יעקב. סטודנטית בטכניון. כותבת סיפורים וקטעים קצרים למגירה.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 3
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    שער פלדה

    קרני שגיא
    סָגְרוּ אֶת הַיָּם הִיא אָמְרָה בְּשַׁעַר פְּלָדָה הַמַּפְתֵּחַ נִזְרַק לַמַּעֲמַקִּים אַף...

    אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי

    רפאל תמנה
    הומאז’ לפנחס שדה                ...

    נעים להכיר, אשכר ארבליך-בריפמן

    מערכת סלונט
    אשכר ארבליך-בריפמן (42), בעלת תואר בפסיכולוגיה, פרסמה עד היום 31 ספרים: סדרת...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית