close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • חברים ראויים

    יורם אורעד | סיפורים | התפרסם ב - 18.05.21

    כשספינת החלל החייזרית הענקית האיטה בהדרגה את תנועתה בהתקרבה לכדור הארץ כבר נראה כוכב הלכת ככדור גדול, מזהיר ובולט בתהומות החלל השחורים. נראה היה כאילו הוא סופג אל קרבו את האפלה הסמיכה העוטפת אותו ומרכך אותה. הוא דמה לצעצוע ענק ומקסים. קשה היה שלא להתרגש.

    “הגענו ליעד,” הודיע ראש המשלחת ומשהו המקביל לחיוך התפשט בתוך מוחו וחדר מיד אל תודעתם של השוהים בספינת החלל.

    “כן,” הסכים עמיתו.

    “אני ממתין בקוצר רוח לקראת מה שמצפה לנו,” הודיע ומחשבתו הגיעה אל כל חברי המשלחת וריגשה אותם.

    במרחק של כארבעים אלף קילומטרים מכוכב הלכת הכחול חום, שכתמי עננים בלבן כיסו חלקים נרחבים ממנו, נכנסה ספינת החלל החייזרית למסלול סביבו.

    “כדור הארץ הם קוראים לו, אלה שחיים על פניו,” שלח מחשבה לעמיתיו, כאילו לא ידעו זאת.

    “והוא נראה כל כך יפה,” הוסיף.

    “אבל קשה לומר שהתנהגותם של היצורים התבוניים החיים על פניו יפה כמו כוכב הלכת שלהם,”  החזיר לו אחד מחברי המשלחת, משדר לעברו חיוך סרקסטי משהו.

    הוא השיב לו בהסכמה… והורה על השלב הראשון במבצע. רק הוא לבדו ידע את הצפוי להתרחש. לכל שאר אנשי המשלחת לא היה מושג מה טיבה של הפעולה העומדת להתבצע ומה תכליתה. אבל כולם הביטו למטה, אל הכדור היפה. הם היו מרותקים אליו.

    משהו שוגר עתה מבטן ספינת החלל הענקית ויצר מעין ענן בחלל שבסביבתה. הענן עשה את דרכו אל כוכב הלכת המרהיב. לבן אנוש היה נראה הענן כמו חלב שהתפזר בתוך מים או כאדים הנפלטים מתוך קומקום מים רותחים.

    חברי המשלחת הביטו בענן. הם ידעו שהוא מורכב מטריליונים רבים של גופים כדוריים זעירים. הם לא הבינו את טיבם. הם לא ידעו שהם נושאים בתוכם את הנגיף אותו יחדירו עוד מעט אל תוך גופם של היצורים המוזרים שקראו לעצמם בני אדם.

    ***

    המגפה היתה קשה ולא היה כל רמז מקדים שיעיד על בואה. הנגיף שתקף, היכה ללא רחם באוכלוסיית כדור הארץ ללא הבדל מין, צבע, קבוצה אתנית, השתייכות לאומית, השתייכות דתית או גיל. בעת תקיפתו היתה משתנה שקיפות עורו של הקורבן. העור הפך לשקוף יותר ויותר עד שניתן היה לראות את איבריו הפנימיים של הקורבן, ובפירוט רב, פירוט רב עד זוועה. היה זה מחזה קשה לצפייה בלשון המעטה אבל גרוע ממנו היה ההמשך. כלי הדם התכווצו בהדרגה והלב האט את פעילותו בקצב מהיר עד שאספקת הדם לא הספיקה עוד לקיום חיים או שבקושי הספיקה לקיומם. ולבסוף, בחלק מן המקרים, הגיע המוות לאחר שאספקת החמצן שהגיעה אל איברי הגוף ובפרט אל המוח, לא היתה מספקת או אף נמנעה לחלוטין. ועם זאת, בסופו של דבר כמעט כל הקורבנות שרדו את הנגיף ונותרו בחיים. במקרים אלה, שהיו כאמור הרוב, שבו כלי הדם להתרחב והלב חזר להאיץ את פעילותו עד שחזר לקצבו הרגיל וכל זאת ללא כל התראה. גם העור הפך בהדרגה לאטום יותר ויותר עד שחזר למצבו שלפני תקיפת הנגיף. אבל גם במקרים אלה, שהיו, כאמור, הרוב המכריע, היה התהליך כרוך בייסורים גדולים, שלא היה כנגדם מרפא.

    המגפה לא פסחה ולו על מדינה אחת. מיליוני המתים ומאות מיליוני החולים העידו על אלימותה. השלכותיה היו נרחבות ומרחיקות לכת ובין היתר היא פגעה אנושות בפרנסה, בחיי התרבות שכמעט ולא התקיימו וגרמה להסתגרות המונית בבתים.

    הניסיונות לפתח חיסון או חיסונים החלו כבר בימיה הראשונים של המגפה למרות שמאמצי הפיתוח לא נשאו פרי בתחילה. אבל הטכנולוגיה המתקדמת לא הכזיבה והחיסונים פותחו לבסוף… ומהר בהרבה מהמצופה. עוד לפני שחלפו חמישה חודשים פותח החיסון הראשון ובתום שמונה חודשים מפרוץ המגפה כבר היה העולם כולו מצויד בחיסונים יעילים.

    נוזלי החיסון השוהים בתוך הקפסולות שהכילו אותם המתינו. עוד מעט יוזרקו אל תוך גופם של המיליונים הרבים המשוועים להם.

    ***

    “הגיע הרגע,” אמר ראש המשלחת.

    אנשי המשלחת ציפו בקוצר רוח להמשך דבריו.

    שוב נשלחו גופים כדוריים זעירים מן החללית החייזרית הענקית אל עבר כדור הארץ. הפעם הם נשאו בתוכם חומר מסוג  שונה לחלוטין… ומטרתם היתה שונה לחלוטין.

    ***

    הגופים הכדוריים הגיעו אל יעדם – אל עבר מיליארדי הקפסולות שהכילו את מנות החיסון. הם לא החמיצו אף אחת מהן וחדרו אליהם תוכן כאילו דופנותיהן לא היו קיימות. אז, שפכו את תכולתם אל מנות החיסון שנמצאו בהן.

    והתוצאות לא איחרו לבוא. העולם געש וסער כשהשינוי החל לתת את אותותיו ברחבי הגלובוס. חלפו חודשים ספורים, עד שהשינוי ניכר לעין.

    בני האדם הפכו לרגועים יותר ושקולים יותר. היצרים לא נמחקו, הם המשיכו להתקיים ובעוצמה לא פחותה – יצר השליטה, היצר המיני וכל היצרים האחרים, אבל כולם היו בשליטה עצמית מוחלטת. נראה היה שמעין חומה בלתי נראית אך בצורה, מונעת מבני האדם לעבור לנוהל של אלימות כלשהי במהלך המאמץ להגשים את רצונם, את תשוקותיהם. הסיכסוכים המשיכו כמימים ימימה אבל הפכו למתונים בהרבה ופתירים בהרבה. הם נידונו עתה בדרכים דיפלומטיות. האלימות פסקה. המלחמות נעלמו. הורגשה גם התמתנות משמעותית בהתבטאות המילולית, שהיתה עתה רכה ומתחשבת בהרבה מהמוכר עד כה… ומכבדת.

    כמעט לכולם היה ברור שסיבת ההתרחשות היא השימוש בחיסון אבל דברי ההסבר של אלפי ואולי מיליוני הפרשנים ברחבי העולם שניסו להסביר מה בעצם קרה, לא שיכנעו איש.

    זה היה טוב מכדי להיות אמיתי. אבל למי אכפת? זה היה טוב ואמיתי.

    ***

    “אולי אפשר לקרוא לזה מנחת הרגיעה,” אמר אחד מאנשי המשלחת.

    “אבל למה בעצם לא שלחנו רק אותה, את מנחת הרגיעה הזאת?” תהה. “לשם מה היה צורך לחולל מגפה שגרמה לכל כך הרבה מתים וסבל? אין מספיק סבל ביקום?”

    “אינך מבין?” שאל ראש המשלחת בתמיהה.

    “ממש לא,” החציף אליו פנים איש המשלחת. “למה צריך להשמיד מיליוני יצורים תבוניים ולגרום סבל למאות מיליונים, כשהיה אפשר לשלוח את מנחת הרגיעה הזאת באופן ישיר, פשוט להחדיר את החומר ללא המגפה.”

    “אני לא מאמין. אתה באמת לא מבין,” פסק.

    “מישהו מוכן להסביר לו?” הביט סביבו והמתין.

    אבל כשראה את מבטיהם של יתר אנשי המשלחת הבין ששגה בכך שראה זאת כדבר מובן מאליו.

    משראה שאיש איננו מתכוון להסביר הודיע בפשטות, כשהוא פונה אל איש המשלחת שעורר את השיחה.

    “לא רצינו שהם יחשדו, אתה מבין?”

    “אתם מבינים?” פנה אל כולם.

    “יחשדו במה?” הקשה איש המשלחת העקשן.

    “בכך שהתערבנו בגופם.”

    “אבל…”

    “זה היה מעורר התנגדות שהיתה עלולה לסכל את הצעד הבא שלנו.”

    “הצעד הבא?”

    “כן, הצעד הבא.”

    “ומהו?”

    “עכשיו,” הודיע ראש המשלחת, “עכשיו הם הפכו לראויים.”

    “ראויים למה?”

    “ראויים להיות חברים בפדרציה הגלקטית, שאנחנו עצמנו חברים בה. ואנחנו עומדים להודיע להם על כך.”

    יורם אורעד

    יורם אורעד כותב מאמרים בתחומים מגוונים, ביניהם, חינוך, מדע, טכנולוגיה ועתידנות, וכן סיפורים, בפרט סיפורי מדע בדיוני. פרסם את יצירותיו בבמות שונות, ובין הספרים שפרסם: "בכלוב הזמן", אוסף סיפורי מדע בדיוני ו"מסע אל העולם האחר" - רומן מדע בדיוני לילדים. כתב ופרסם גם ספרי לימוד לילדים ולנוער בתחום הפיזיקה. עובד בפיתוח תוכניות לימוד במדעים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 3

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    חמלה

    אפרת מור מילמן
    כְּבָר שָׁבוּעַ שֶׁאֲנִי עוֹבֶדֶת בִּלְבַקֵּשׁ אֶת חֶמְלָתוֹ שֶׁל הַבַּנְק, שֶׁל מַס...

    ילדים חולמים כמו גדולים

    מערכת סלונט
    לְכָל אָדָם וּבְוַדַּאי לְכָל יֶלֶד יֵשׁ תְּפִילוֹת, מִשְׁאָלוֹת, וְיֵשׁ גַּם חֲלוֹמוֹת....

    מה לנו להלין על רוסיה?

    ירון אביטוב
    מחשבות ליום השואה הבינלאומי, המצויין כל שנה ב-27 בינואר, על תרבות,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית