חֵרוּת
פַּעַם הָיְתָה לִי חֵרוּת.
אֱמוּנָה בְּרוּרָה
שדָּבָר לֹא יָכֹל
לְהָרַע אוֹ לִפְגֹּעַ,
מֵי מְנוּחוֹת.
זָרַמְתִּי אֵי-אָן,
כְּפִיס עֵץ מִתְמַסֵּר
לְזֶרֶם תָּמִים
וְיָדַעְתִי – נַגִּיעַ
לְחוֹף מִבְטַחִים.
פַּעַם הָיְתָה לִי חֵרוּת.
יָדַעְתִּי שֶׁאִמָּא זֹאת אִמָּא
וְיֶלֶד מְנוֹפֵף בְּיָדוֹ
הוֹלֵךְ לְהָגֵן
עַל הַבַּיִת, הַמוֹלֶדֶת,
כּוּר הַמַחְצֶבֶת
וְשָׁב
מרגש