זְכֹר אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לְךָ הַשִּׁכְחָה/עַל שְׂפַת סִפְרוּת הַיָּם הַתִּיכוֹן
זְכֹר אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לְךָ הַשִּׁכְחָה
כָּל רֶגַע מֵאִתָּנוּ חָקוּק בַּשִּׁכְחָה
רֶגַע מְדַמִּים זִכָּרוֹן,
רֶגַע בּוֹדִים תְּחוּשָׁה.
הַחֲלוֹמוֹת מִתְכַּתְּשִׁים עַל הָאֱמֶת
הַסִּיּוּטִים מְשַׂרְטְטִים אֶת הַשִּׁירָה
בִּמְצוּלוֹת הָאוֹר מְדַבְּרִים בַּחֲשֵׁכָה.
עַל שְׂפַת סִפְרוּת הַיָּם הַתִּיכוֹן
כְּמוֹ דַּיָּג בְּחוֹפֵי הַזְּמַן, אֲנִי מַשְׁלִיךְ חַכָּה עִם פִּתְיוֹן סְפָרִים
לָדוּג שִׁיר מִתּוֹךְ אוֹקְיָנוֹס שֶׁל אוֹתִיּוֹת
עַתִּיקוֹת
וְהַלֹּא־נוֹדַעַת מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בְּחוּטֶיהָ, בְּגַלֶּיהָ,
בְּקַשְׂקַשִּׂים מַבְרִיקִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ, בְּרֵיחָהּ הַמּוֹשֵׁךְ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה,
מְחַיֶּכֶת עַל מַאֲמַצִּי לִלְכֹּד אוֹתָהּ, מַמְלִיחָה אֶת רְצוֹנִי
וּמוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אֶל מְצוּלוֹתֶיהָ
וְאִם תִּרְאוּ לִוְיָתַן פֶּחָם נָדִיר
מִתְאַבֵּד עַל הַחוֹף בְּעַצְבוּת שֶׁאֵין לָהּ קֵץ
דְּעוּ שֶׁאֲנִי כְּמוֹ פְּנִינָה מַבְהִיקָה
בְּתוֹךְ צֶדֶף מַכְסִיף מִגַּעְגּוּעַ
לְמִלִּים.
שירים טובים. הרבה, אכן, חקוק בשיכחה. הדימויים יפים. מעניינים. הספרים אכן פתיונות, הספרות והשירה הן, אכן, כים שמהלכים העל חופיו ושוחים בו דגים ובצדפיו טמונות פנינים.
אוקסימורון נהדר "זכור את אשר עשתה לך השכחה" ועל משקל "זכור את אשר עשה לך עמלק" הצלחתי להתבלבל. לא פעם יש ברכה בשכחה.
"הַסִּיּוּטִים מְשַׂרְטְטִים אֶת הַשִּׁירָה" מדויק ונפלא
"בִּמְצוּלוֹת הָאוֹר מְדַבְּרִים בַּחֲשֵׁכָה" עמוק. נשביתי בקסם.
"עַל שְׂפַת סִפְרוּת הַיָּם הַתִּיכוֹן" שיר ארספואטי מבהיק כמו פנינה.
אוי ואבוי