בֵּן שִׁשִּׁים וּקְצָת

וּכְבָר מָלֵא תְּשׁוּקוֹת חָבוּיוֹת

וּכְבָר אָכוּל רִקָּבוֹן

שֶׁל שָׁנִים,

שֶׁהֲרֵי לְכִי דְּעִי מָה עוֹמֵד בְּפָנַי

אִם אֶת הֶעָבָר הַקָּרוֹב שֶׁלִּי

אֲנִי בַּקֹּשִׁי מַכִּיר.

שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת סָבִי

וְלֹא אֶת סָב-סָבִי,

שֶׁהַכֹּל נֶחְתַּךְ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה

כְּמוֹ גִּדּוּל-פֶּרֶא

שֶׁהֻרְחַק הַצָּדָה

וַאֲנִי בּוֹנֶה עַכְשָׁו לְעַצְמִי

עָבָר חָדָשׁ וְהוּא יָפֶה מֵאיִן-כָּמוֹהוּ

וְהוּא מַחְנִיף לִי,

אֲבָל בִּפְנִימִי

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם

וְהַכֹּל מִשְׂחָק וְהַכֹּל בֶּכִי

שֶׁנִּצְעַק בְּחִנָּם.