ובכל בוקר

וּבְכָל בֹּקֶר לִשְּׁקֹל מֵחָדָשׁ:

הַאִם לְהַתִּיר עֲבוֹתוֹת וּנְדָרִים?

הַאִם לָרֶדֶת מִמִּזְבַּח הַמִּטָּה

אוֹ לְהֵאָחֵז בְּקַרְנוֹתֶיהָ?

הַאִם עֲרוּכָה אַדְמָתִי שֶׁלִּי לְמִדְרַס רַגְלִי?

הַאִם לֹא תִּבָּקַע וְתִבְלַע אוֹתִי כְּקוֹרָח

וְכָל עֲדָתִי?

הַאִם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד נוֹעַד לִי אוֹ

כְּמִכְתָּב שֶׁשֻׁלְּשַׁל בְּמֵזִיד לְתֵיבָתִי

עָלֵי לְהַחֲזִירוֹ לַשּׁוֹלֵחַ?

או לְהִסְתַּלֵּק כְּאוֹרֵחַ

שֶׁהֻזְּמַן בְּשׁוֹגֵג לִמְסִבַּת רֵעִים

שֶׁבָּהּ אֵינוֹ מַכִּיר אִישׁ

וְהוּא טוֹמֵן בְּהֶסְתֵּר פָּנִים מַעֲדַנִּים

בְּכֵלָיו וְגָז בְּלִי לְהִפָּרֵד מֵהַמְּאָרְחִים

שֶׁלֹּא יְדָעוּהוּ

וּבִשְׁמוֹ לֹא קָרָאוּ.

כְּמוֹ אֱלֹהִים.

בשקט שיוולד

מַשֶּׁהוּ נֶהֶרֶה בְּשֶקֶט בַּאֲוִיר הַתָּחוּחַ

בַּשֶּׁקֶט הַמְּחַפֵּשׂ רֶחֶם פֻּנְדָּקִי

לָצוּר לוֹ צוּרָה. מַשֶּׁהוּ נֶהֶרֶה.

זִרְזוּף הַגֶּשֶׁם הַדּוֹעֵךְ פּוֹרֵט עַל פָּנֵינוּ

בְּרַכּוּת דּוֹקְרָנִית כְּיֶלֶד הַפּוֹרֵט

עַל מֵיתְרֵי גִּיטָרָה וּפוֹקֵעַ

מֵיתָרִים בִּצְרִימָה.

וְאָז מִסְתַּלֵּק עַל בְּהוֹנוֹתָיו לְבַל

יִתָּפֵס בְּקַלְקָלָתוֹ.

מַשֶּׁהוּ מִתְעַבֵּר בְּשֶׁקֶט. בַּאֲוִיר.

אוֹ כִּזְרוֹעוֹ שֶׁל שָׁכֵן שָׂנוּא הַסּוֹמֶכֶת

אֶת זְרוֹעַ הַמִּתְאַבֵּל עַל אֲהוּבוֹ

עַל גְּדַת הַקֶּבֶר

בַּשֶּׁקֶט שֶׁיִּוָּלֵד.