ואז אמרתי לך בישבנו בגן
"בשעה שכורתין אילן שעושה פרי – קולו הולך מסוף העולם ועד סופו". (מתוך פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ד)
וְאָז אָמַרְתִּי לְךָ בְּיָשְׁבֵנוּ בַּגַּן:
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁקּוֹלָם הוֹלֵךְ בִּשְׁעַת צַעֲרָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
וְאֵין קוֹלָם נִשְׁמָע
וְלֹא מָנִיתִי אֶת כֻּלָּם
לֹא אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַיּוֹצֵאת מִן הַגּוּף
וְלֹא אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַוָּלָד הַיּוֹצֵא מִמְּעִי אִמּוֹ
וְלֹא אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ הַמַּפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ
אוּלַי חָשַׁשְׁתִּי שֶׁלֹּא תָּבִין
אֲבָל בְּעֵץ הַלִּימוֹן הַנּוֹשֵׂא כְּתָרִים זְהֻבִּים מוּל חַלּוֹנִי מִדֵּי שָׁנָה
אַל תִּגַּע
לֹא אֶעֱמֹד בַּקּוֹלוֹת הַמְּטַפְּסִים
וּמִתְרַפְּקִים עַל הָאֲדָנִים.
וְהַצִּפּוֹרִים.
קולה הפואטי של חנה
הנושא את כל צלילי העדן.
בכל קריאה בשיר
מתעוררת תודעת גן
חדשה.
תודה סלונט על הבאת השיר.
תודה צילה משוררת משובחת על תגובתך היפה
תודה אורלי יקרה מאוד על תגובתך לכל דבר יש נפש דומם צומח חי מדבר וכשעה נכרת עם פירותיו נפשו זועקת זעקה חנוקה. והאדם הוא עץ השדה
תודה אסתר יקרה על תגובתך המעניינת והיפה
שיר כל כך מרגש. כתיבה שיוצרת מנגינה חדשה בעולם.
את צער עץ הרימון, יודעת הכותבת לתאר היטב בעדנה פואטית. תודה, חנה.
תודה לבנה יקרה