יֵשׁ עֶצֶב בָּעוֹלָם כְּדֵי לְוַדֵּא  שֶׁהוּא קַיָּם  הוּא
לְפָחוֹת פַּעַם בְּשָׁבוּע גּוֹרֵם
לְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים לְהָבִין
לְמַה הֵם יְכוֹלִים לְצַפּוֹת.

אֲנִי אוֹמֵר  שְׁהָסְתָּיו הוּא בְּסַך הַכֹּל יוֹתֵר עָלִים לֶאֱסוֹף.
בעונות אֲחֵרוֹת יִהְיֶה בּוֹץ. תִּהְיֶה פְּרִיחָה.
זֶה לֹא נֶגְדֶּךָ

בְּאֶחָד הַלֵּילוֹת מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע שְׁזו הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
מַשֶּׁהוּ יַפִּיל אוֹר עַל מַה שְׁהֵכָּרְתָּ   כְּמוֹ בַּיִת
אַתָּה חוֹפְשִׁי לְהַאֲמִין
שֶׁהוּא בָּא מִמֶּרְחַקִּים.