אטיוד 6

אני מרגיש שעליי להקדיש זמן לאימונים, שאלמד להסתכל יותר טוב על דברים ולהסתדר, כמו שעיוור לומד למצוא את הדרך אל הבית שלו. אני צריך חופש, לעלות גבוה, אל הרקיע שמעל הרקות. לא מתאים לי להתנהל בסוד, לנפנף ידיים כאילו אני יוצא לאנשהו, אבל בלי לזוז לשום מקום.

אטיוד 7

אני בן 50 ויודע מה אני רוצה ולאן איך צריך להגיע. אני בריא ומוקף אנשים טובים. אפשר לצאת לדרך חדשה לגמרי. שינוי קטן יכול לשעמם אותי; חופש יכול להביא לי שחרור, הגיע זמן שאפסיק להיות תקוע. אני רוצה להספיק לבלות במשחקים. עד עכשיו לא שיחקתי, רק הלכתי הליכה ממושכת בידיים מתנפנפות. אנסה לעצור הכול יומיים בשבוע, להתבונן, לחשוב מה להגיד לידיד. זה שינוי רציני. אני עומד לקחת על עצמי סיכון, ויש בעיה כשאני טועה בגלל שלא חשבתי. אני יודע מניסיון. פעם לא ידעתי לאן אני הולך או אפילו ממהר. הייתי הולך והולך, ובסוף היום לא ידעתי איפה אני. גם המחשבה שלי איבדה את החוט שלה, והחלה לחפש אותי במקום שאני לא. עכשיו אני יודע שסיימתי עם הדרך הישנה, הארוכה והחסומה. העולם שלי נפתח ונותן לי לעבור.

אטיוד 8

יהיו לי שני ימים חופשיים לדאוג לעצמי ולטפל בי במסירות. שום דבר אינו בלתי אפשרי, אם אני רוצה, אני יכול… רק מחשבה על חופש הופכת אותי קל, פנוי, גלוי, מדבר ועושה.

אטיוד 9

יום אחד אולי אבין יותר טוב. בינתיים אני מתאמץ לחשוב כשאני לא מבין, או כשאני לא יכול לראות מה המצב. זה משהו שהולך ומתגלה בתוכי, והוא רחוק ממני ומה שעומד לידו עוד יותר רחוק ולא מובן. כמו תמונה שהשמש יצאה ממנה הכי רחוק שאפשר. וגם הירח והכוכבים. מה שכן, הקול של הים המלא עולה על גדותיו והוא עמוק ופראי. וזה משהו שאני מבין וגם יכול להרגיש.