"וּפְנֵי… רוֹדְפָיו שׁוֹפְכֵי דָּמוֹ
הִנֵּה צוֹפוֹת עַכְשָׁו מִתּוֹךְ צַלְמוֹ" (מִתּוֹךְ "שִׁירֵי מַכּוֹת מִצְרַיִם")

בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל אַלְתֶּרְמַן
נֶחְשַׁךְ מִמֶּנּוּ הַנֵּס
הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי
בַּנָּתִיב קָרְאוּ אֵלָיו הֲלֹךְ וְהַחֲרֵשׁ
שׁוֹפְכֵי חוֹל וְגַם שׁוֹפְכֵי הַמִּלִּים
עַל עַמּוּדוֹ הָאוֹר עַמּוּדוֹ הָאֵשׁ,
עַמּוּד שַׂר הַשִּׁירָה הָלַךְ וְהֶעֱנִי.

בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת
נַפַּח הַיָּמִים הַנּוֹשֵׂא בָּעוֹלָם
כָּבוּ אוּדָיו וְגִצָּיו בַּחֲצוֹת דּוּמִיָּה
חַלּוֹן לְאַט נִפְתַּח בַּחֲשֵׁכָה
הִתְיַסְּרָה שִׁירָתוֹ, מְפַרְפֶּרֶת חַיָּה.
הֻכְּתָה שִׁירָתוֹ, בָּא הַמְּשׁוֹרֵר חֲדָרָיו
דָּעַךְ הָאִישׁ, צָחַק כְּמוֹ פַּחַד
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂהּ אֶשְׁנָב.

בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת נִקְרְעוּ הַגְּוִילִים
כָּבוּ יָמָיו, הַיּוֹם הָיָה לְאֶמֶשׁ
הַחֲשֵׁכָה נוֹתְרָה לְלֹא מִלִּים
אֹפֶל מַר, הַחֲשֵׁכָה בְּרוּרָה כַּשֶּׁמֶשׁ.
נָפְלוּ הַשִּׁירִים, שְׁעָרִים נִתְלְשׁוּ בִּילֵל
בָּאוּ עָלָיו מַכּוֹת הַמְּשׁוֹרְרִים
עֻוְּתוּ מִשְׁפָּטָיו, הָיָה מִשְׁפָּטוֹ בַּלֵּיל.

בַּשָּׁנִים שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ –
הַזְּמַן הָרְצִינִי הָעִקֵּשׁ, הַשּׂוֹנֵא מְלִיצוֹת צַלְמָוֶת
הֶחֱזִיר לוֹ אֶת חַיָּיו שֶׁכָּבוּ –
הַחַיִּים שֶׁאַחֲרֵי הַמָּוֶת.
רוּחַ גְּדוֹלָה אָז בָּאָה לְאַחַר מוֹתוֹ
סַעַר מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים:
חָזְרָה שִׁירָתוֹ אֵלֵינוּ
חָזְרָה לַיָּמִים הַבָּאִים.

הערה: במהלך הכתיבה, צירופים של אלתרמן נשאבו לשיר זה:
"הנס האחד אין שני", "בנתיב…הלוך והחרש", "נפּח הימים הנושא בעולם", "חלון לאט נפתח בחשכה", "צחק כמו פחד", "כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב", "החשכה ברורה כשמש", "שערים נתלשו בילל", "הזמן הרציני העיקש השונא מליצות צלמוות".