השנה היא רכבת
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
לָהּ קְרוֹנוֹת תְּרֵיסָר,
הַשָּׁנָה הִיא רַכֶּבֶת
תִּשְׁרֵי הוּא הַקַּטָּר.
בְּקָרוֹן שֶׁל חֹרֶף
רוֹקְדִים הַמְּעִילִים,
בְּקָרוֹן שֶׁל קַיִץ
רוֹקְדִים הַסַּנְדָּלִים.
קָרוֹן מֵבִיא גֶּשֶׁם
אַחֵר רַק מַבְטִיחַ.
קָרוֹן עָמוּס בְּתַפּוּזִים
אַחֵר מְגַלְגֵּל אֲבַטִּיחַ.
נוֹסַעַת הָרַכֶּבֶת
בִּמְסִלָּה עֲגֻלָּה,
אֱלוּל נוֹגֵעַ בְּתִשְׁרֵי
סוֹף שׁוֹרֵק לַהַתְחָלָה.
וְהַיָּרֵחַ מִלְמַעְלָה
נוֹשֵׁף בַּקְּרוֹנוֹת,
מְגַלְגֵּל הוּא בְּקֶצֶב
חֳדָשִׁים וְעוֹנוֹת.
*מתוך: "גם לירח יש גומות חן", הוצאת עם עובד, 2016.
תגובות