הסופר היהודי־צרפתי רומן גארי נהג להתחפש, להתאפר ולצבוע את ציפורניו בעודו נכנס לעורן של הדמויות שכתב ולעלילות שהרקע המשותף לכולן היה פריז הכבושה ושואת יהודי אירופה. בלתי שגרתי, מקורי ובשפה צבעונית, אותנטית ומשוחררת יצר רומן גארי קרנבל של דמויות יהודיות: אימהות, זונות, נערים וגברים צעירים. 

בדצמבר 1980 התאבד הסופר, שחתם על ספריו בשמות רומן גארי ואמיל אז'אר. תעלומת מותו עוררה סקרנות באשר לדמותו החידתית והעלתה שאלות רבות שנגעו לסיבות ולנסיבות האמיתיות שבעטיין בחר להמית עצמו פעמיים, בעולם הספרותי ובחייו. האם התאבדותו היא תוצאתה של תוכנית שגארי הגה מבעוד מועד, או כישלונו של תרגיל הומוריסטי שאיבד את השליטה בו? 

השתעשעתי כהוגן הוא ספר המחקר הראשון שנכתב בשפה העברית על רומן גארי. הוא מתחקה אחר דמותו כיהודי־אירופאי שחווה את תקופת מלחמת העולם השנייה, ואחר דיוקניהן של הדמויות היהודיות שהטמין בספריו, שהחליפו מקומות בעלילות הספרים ופעלו בהן כבמגרש המשחקים שלהן. 

ד"ר מאיה גז, ישראלית־צרפתייה, התגוררה בפריז כעשור, בוגרת הסורבון, כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על האנטישמיות והשואה ביצירתו של גארי, והיחידה שזכתה לקרוא בארכיון הפרטי שלו במנזר IMEC בקאן, בירת נורמנדי. עם תום מחקרה רוקן אלכסנדר דייגו גארי, בנו של הסופר, את הארכיון מתכולתו, וכיום אי אפשר עוד לעיין בחומריו. 

לעמוד הספר

ביום שפורצת מלחמת ששת הימים מוזעקת זמירה, פקידה במשטרה, אל חברתה מילדות מירי; זו מודיעה לה שבעלה, רכז המודיעין של התחנה, נעלם. כמה שעות אחרי כן מתגלה גופתו. מפקח משה ביטון ממונה לראש הצח"מ ופותח בחקירה, אלא שבו בזמן ובסתר מתחילה זמירה חקירה משלה. בכל גילוי שלה היא מקדימה את עמיתיה, עד שניצבות בפניה דילמות קשות שמחייבות אותה להתעמת עם עברהּ ועם שאלות של נאמנות ואתיקה, משפחה וחברוּת. ההתלבטות קשה ויש בה פנים לכאן ולכאן, אך מרגע שנפלה הכרעה אין להתמהמה אפילו לרגע.

על רקע אירועי המלחמה והניצחון הגדול מתארת יוכי שלח בלשון חדה ומדויקת את מלחמות הקיום של תושבי שכונת עולים קטנה בחולון, שעוד מתמודדים כל אחד עם מלחמתו הפרטית שנמשכת שנים. על הניצחון בה לא יוכרז בדפי העיתונים, אבל את חייהם הוא ישנה מן היסוד

מה היה קורה אילו לא גילה קולומבוס את אמריקה, ובני האינקה היו פולשים לאירופה, מנחילים את דת השמש וכובשים את היבשת בהדרכת "הנסיך" של מקיאוולי?

ציוויליזציות הוא רומן היסטוריה חלופית מבריק, שמעלה השערה: שלושה דברים חסרו לאינדיאנים כדי לעמוד בפני הכובשים הספרדים: תנו להם סוסים, ברזל ונוגדנים למחלות, ושיניתם את תולדות העולם.

בתנאים אלה נוחת אפוא שליט האינקה אטַוַולְפָּה באירופה של קרל החמישי.
מה הוא מוצא?
את האינקוויזיציה הספרדית, את מרטין לותר ותומכיו ואת הקפיטליזם בחיתוליו; את פלא הכתב והדפים המדברים; מלכויות מותשות ממלחמות אין־סופיות; ים שורץ שודדי ים; יבשת קרועה ממריבות דת וירושה.
אך יותר מכול הוא מוצא אוכלוסיות מדוכאות, מורעבות, על סף התקוממות: יהודים אנוסים מטולדו, מוסלמים מגרנדה, איכרים גרמנים – במילים אחרות בעלי ברית. האם יעלה בידם של בני האינקה לייסד ביבשת אירופה עולם יפה וצודק יותר במקום זה שהצמיחה הדת הנוצרית?

לעמוד הספר

"לפני חצי שנה בתי בת השלוש, קארי קונוויי, נעלמה בשעה ששתינו שיחקנו מחבואים בדירתי בברוקלין."

כך מתחיל סיפורה של פלורה קונוויי, סופרת נודעת. להיעלמותה של קארי אין הסבר. הדלת והחלונות של הדירה היו סגורים, מצלמות הבניין לא הראו שום פריצה. חקירת המשטרה לא העלתה דבר. התעלומה המהדהדת מעוררת ביקורת קשה על פלורה, שמתעקשת לשמור את חייה הפרטיים חסויים ואפופי מסתורין.

בו בזמן, בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, מסתתר בביתו שבפריז רומאן אוזורסקי, סופר עם לב שבור — אשתו עזבה אותו ומאיימת לקחת ממנו את בנו האהוב. רומאן הוא היחיד שמחזיק במפתח לפתרון התעלומה של פלורה, וגורלם קשור קשר הדוק.

קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה – ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן.