המומלצים
ולא נותר אף אחד | אגתה כריסטי
עם עובד, 2018
עשרה אנשים זרים מתים אחד אחד
אחד מהבולטים שבספריה של אגתה כריסטי, שראה אור ב-1939. עשרה אנשים זרים זה לזה מוזמנים בעילות שונות אל אי, שהבעלות עליו אפופה מסתורין. איש מהם לא פגש מעולם את בעליו של האי, אך ההזמנות מנוסחות בערפול משכנע, וכל העשרה עולים על סירה המשיטה אותם אל הבית, ושם נעזבים לנפשם. בעל הבית המסתורי אמור להגיע יום או יומיים אחר-כך. בחדרו של כל אחד מן המוזמנים תלוי שיר, בסגנון שירי ילדים, אודות עשרה חיילים, שמאבדים את חייהם בזה אחר זה, עד שלא נותר איש מהם. במרכזו של שולחן האוכל ניצבות עשר דמויות חרסינה. כשהאורחים מתחילים למות בדרכים שונות, עם מותו של כל אחד מהם נעלמת אחת הדמויות של השולחן. השיר מאבד את אופיו הילדותי, ומקבל משמעות מצמררת. תרגמה: מיכל אלפון.
טימות'י או רשימותיו של זוחל מדוכדך | ורלין קלינקנבורג
עם עובד, תרגום: אברהם יבין, 2018
טימות'י. צב בן 13
ורלין קלינקנבורג (נולד ב־1952) הוא סופר ועורך אמריקאי, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון. הוא לימד ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת פורדהם והארווארד ומלמד באוניברסיטת יל. לבד מטימות'י, המפורסם שבספריו, קלינקנבורג הרבה לכתוב על החיים הכפריים, וספרו בתולות הים של לפלנד זיכה אותו בפרס גוגנהיים.
איש הדת האנגלי וחוקר הטבע בן המאה ה-18, גילברט וייט, כתב בספרו חקר הטבע של סלבורן (1789) על צב שחי בגנו 13 שנה, אלא שמתברר כי הצב טימות'י היה בעצם צבה. בנובלה זו קלינקנבורג נותן לה קול וכושר הסתכלות דומים לאלה של חוקר טבע בן אנוש. בזכות זה הקוראים מקבלים תיאור של הרפתקה בת שמונה ימים מחוץ לחצר בית הכפר האנגלי והשקפות והערות נבונות על הרגליהם ועל יישוביהם המוזרים של בני האדם.
נשיקה איטלקית | אדריאנה טריג'אני
ידיעות ספרים, 2018
נשיקה איטלקית. סאגה איטלקית באמריקה
דומיניק פָּלָציני ובניו נהנים מהשגשוג הכלכלי שבא בעקבות המלחמה. חברת המוניות המשפחתית משגשגת, כולם חיים באושר ובעושר בבית המשפחה הגדול. ניק, האחיין היתום שחי עם המשפחה כבן לכל דבר, עובד בעסק כנהג מונית. איש אינו יודע שבלילות הוא עובד כפועל במה בתיאטרון מקומי וחולם להיות שחקן. זה שמונה שנים שהוא מאורס לפיצ'י, אבל מתקשה לעשות את הצעד הבא, כלומר להתחתן איתה ולצאת לחיים עצמאיים. סאגה משפחתית של אחת הסופרות הפופולאריות באיטליה, שגם ספרה אשת הסנדלר, תורגם לעברית.
לבסוף, כשההכנות לחתונה כבר בעיצומן, אוזר ניקי אומץ ומודיע לה שהעסק מבוטל. אביה רותח מזעם ומאיים להרוג אותו, וזה כל מה שניקי צריך כדי לעזוב את פילדלפיה ולנסות את מזלו בניו יורק כשחקן תיאטרון.
האופטימיים | ברטה ימפולסקי
ידיעות ספרים, 2018
האופטימיים – לידתו, וצמיחתו של הבלט הישראלי
בספרה האוטוביוגרפי מגוללת הגברת הראשונה של הבלט הישראלי, הכוריאוגרפית ברטה ימפולסקי, את סיפור חייה המרתק. כיצד מימשו היא ובן זוגה הלל מרקמן את חזונם כנגד כל הסיכויים בארץ החדשה והמתהווה. צעד אחר צעד היא לוקחת עמה את הקוראים בדרך נפתלת, החל מילדותה המוקדמת, שיעור הבלט הראשון, ימיה הראשונים של הלהקה והטלטלות שבדרך, ועד למימוש החזון של בניית היכל קבוע לבלט והובלת להקה פעילה ומקצועית.
למען כל זאת ויתרה ימפולסקי על קריירה בינלאומית ובחרה שלא להביא ילדים לעולם, שכן הבלט היה עבורה הילד היחיד. כעת עולה התהייה מדוע למי שהקימה מפעל אמנותי מפואר זה מאפס לא הוענקה בו ולו נישה צנועה, אף לא כיועצת אמנותית.
האופטימיים הוא לא רק סיפור חייהם האישי של הזוג האגדי ימפולסקי ומרקמן, אלא גם סיפור לידתו, התפתחותו וצמיחתו של הבלט הישראלי.
הדווקאים | הצלע | הפרחחית | רינה בן מנחם
עם עובד, 2018
הדווקאים-הצלע-הפרחחית. גיבורות נלחמות בזהויותיהן
השתקה והדחקה היו קבלת הפנים שלה זכה "הדווקאים" (1960) עם פרסומו. המבקרים התעלמו מהבדידות ומהכאב העולים ממנו ולא הבחינו כי בליבו – כמו בלב ספריה האחרים של המחברת "הצלע או יומנה של הצלע ה-13" (1961) ו"הפרחחית" (1963) – עומדות גיבורות שמתוודעות לזהותן הלסבית, מתקשות לקבל אותה, נלחמות בה, ובסוף משלימות איתה, אך יוצאות נפסדות ופגועות.
שרה רינה בן מנחם (2004-1934) – שכתבה בפסבדונים ש.ר.ב – רגישה לקיפוח ועוול, השמיעה את זעקת הנשים המופלות לרעה והמקופחות ביותר. בספריה היא יצאה נגד הערכים הפטריארכליים הנוקשים של הסביבה החברתית המזרחית ונגד האטימות של הממסד האשכנזי.
בתחילת שנות ה-70 בן מנחם עזבה את ישראל והשתקעה באמסטרדם שבהולנד, שם פתחה דוכן בשוק הפשפשים לממכר משקפיים אופטיות יד שנייה.
תגובות