המומלצים | שירים
"דובדבנים במדבר" | שושנה קרבסי | צבעונים הוצאה לאור | 2020
וְאֵיךְ זֶה שֶׁנּוֹלַדְנוּ בְּאֶגְרוֹפִים קְפוּצִים
וּמִטִּפִּין שֶׁל אַהֲבָה נִפְקְחוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ
וְהָיִינוּ לְיָד פְּתוּחָה לִרְוָחָה.
לָמַדְנוּ לִבְטֹחַ בִּיכֹלֶת הַצִּיפָה
וְלֹא לְפַחֵד כְּלָל מִשַּׁאֲגַת הַשֶּׁמֶשׁ.
שירתה של שושנה קרבסי היא שירת מורשת לצד שירת הגירה. זוהי שירה לאומית, שירה חברתית, שירת הגות, שירת התבוננות בטבע וגם שירה אישית. ביצירתה האישית המשוררת מבקשת לפרק ולהרכיב מחדש את יסודות חיי האדם: שורשים, בית, ילדות, קשרים משפחתיים ואנושיים.
"פיונית על לוח ריק" | אילנה יֹפה | הקיבוץ המאוחד | 2020
עֶרֶב יוֹרֵד עַל פְּנֵי שׁוּרַת הַבְּרוֹשִׁים. רַק
יִלְלוֹת הַחֲתוּלִים עוֹד מְטַפְּסוֹת עַל הָעֵצִים.
עוֹד מְעַט יָרֵחַ,
וְהֶחָצֵר כֻּלָּהּ, עַל הַבַּיִת, עַל פְּרָחֶיהָ וְצַמְּרוֹתֶיהָ,
תְּרַחֵף מֵעַל הָרְחוֹב הַמִּתְנַסֵּחַ בִּקְלִילוּת.
וּלְאַט לְאַט אֵרֵד גַּם אֲנִי מִצָּהֳרֵי הַיּוֹם
אֶל עֶרֶב עֲטוּי קֶסֶם וְכִשּׁוּף.
אֲנִי מַבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְהַחַלּוֹן מַבִּיט בִּי.
הַחַלּוֹנוֹת צוֹפִים בְּחַדְרֵיהֶם.
כָּל חַלּוֹן צוֹפֶה בְּחַדְרוֹ, הַשַּׁיָּךְ לוֹ.
כְּשֶׁיּוּגַף הַחַלּוֹן יָמוּת גַּם הַחֶדֶר.
אֲבָל בֵּינְתַיִם,
זֶה רַק הַחֹשֶךְ שֶׁצּוֹפֶה בִּבְנֵי הַתְּמוּתָה
הַמַּבִּיטִים בּוֹ,
הָעֲשׂוּיִים מֵעֲפָרוֹ.
"חמדתי" | יאיר בן־חיים | חדרים הוצאה לאור | 2019
ספר השירה "חֶמְדָּתִי" מחולק לשישה שערים והוא מהווה קטלוג ביוגרפי מרוכז וחושפני המבטא תמונות וסיטואציות בתחנות חייו של המשורר יאיר בן־חיים, מילדותו ועד היום. השירים מבטאים את "האני השר", "האני החברתי" "האני מאמין" ובעיקר "האני הקיומי". הספר מוקדש לרעיית המשורר חמדה בן־חיים והוא נפתח בפרק הראשון עם שירים המתארים מערכת יחסים שׁוֹבַת לב. בן־חיים מציב תמונת מצב להווי חיים של נער ישראלי, בן לאב ממוצא פולני ואם ממוצא לבנוני אשר גיבש את זהותו הישראלית על ציר החיבור בין מזרח ומערב. מאפיינים החוזרים בשירי הספר הם ההומור והציניות, יחד עם הרבה משחקי לשון, הלקוחים מאוצרותיה של הלשון העברית לדורותיה.
"כל קיר היה דלת" | חיה משב | הקיבוץ המאוחד | 2019
לֹא לְחִנָּם בָּרָא אוֹתָךְ אַגַּן
שֶׁיָּכוֹל לִשְׁכֹּן בּוֹ אָדָם,
וְלָקַח מִמֵּךְ אֶת הַכְּנָפַיִם
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לִבְרֹחַ מִן הַכִּסֵּא הַזֶּה, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָךְ:
“אַתְּ אִתִּי? רַק אִתִּי?”
וְשִׁטֵּחַ אֶת כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ שֶׁלֹּא יַחְדְּרוּ
הָעוֹרְקִים אֶת הָאֲדָמָה
וְיַרְעִילוּ אֶת הָעוֹלָם.
שֶׁלֹּא יַחְנְקוּ פֹּארוֹת הַמַּחְשָׁבָה
וְיָנֵצּוּ שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ אַלְפֵי אֶצְבָּעוֹת
כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.
שירי ספרה של חיה משב עוסקים באופן חד ונוגע ברגעי אובדן. במה שהנפש איבדה ומאז משתוקקת לו, וחרף מאמציה אינה מצליחה להשיב אותו שיהיה שוב שלה. השירים מבטאים את ההכרה במה שלא יחזור, ובשאלה – מה ניתן לבקש. ובכך מעצבים רגעי התהוות עמוקים של הנפש. נפש הצומחת ומתהווה בתוך מבטו של הזולת, ואת הכאב הנגזר ממפגש זה.
"עניין שמיטה" | מימס וילמה | ספרי עיתון 77 | 2019
מימס וילמה היא אוסף ייחודי של סתירות: מתמסרת וחמקנית, יצרית ואצילית, אקסהיביציוניסטית ומסתורית. תחת ידיה, הן השגיבים והן היצריים שברעיונות זוכים לביטויים של אנינות ועממיות, שייכות וזרות, אופוריה וכאב. השירים נכתבו בשתי ערים – חיפה ואמסטרדם – ועוסקים במתח שבין בדידות, התאוות לאהבה ואהבה קיימת. הם נפרשים כסצנות לא-כרונולוגיות שמותירות לקורא ללקט בדמיונו את מרכיבי הסיפור השלם. בד בבד, זוהי שירה הגונה וישירה, שחולקת כבוד ליומיום. שמו של הספר, "עניין שמיטה", מחווה לדימויים מן המקרא בהם עושה המשוררת שימוש מקורי, אך גם למשימה הפילוסופית שבכתיבה: חיפוש קשרים בין דברים, וחיפוש קשר – על כל המשתמע מכך – לעצמה. מעל לכל, מימס וילמה בעלת עין בוחנת, שכל חוויה אנושית צורבת בה את רישומה. מחד, מילותיה צעירות ונאיביות, ומאידך דוקרות ופקוחות עד כאב. בספר ביכורים זה, הקוראים מוזמנים להסתכל על ודרך עיניה של המתבוננת, להיווכח מה נגלה לה כשהיא מביטה בנו מביטים בה.
תגובות