בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת בִּקְּשָׁה הַמּוּזָה
לָשֶׁבֶת עִם הָאֲבֵלִים וּלְהַחְרִישׁ.
גֹּדֶל הַשָּׁעָה רָב מִמֶּנָּה. גַּם מֵהַשִּׁירָה.
עַכְשָׁו שֶׁהַמִּלְחָמָה מוֹסִיפָה שָׁנָה
וְהַמָּוֶת נוֹכָח מִתָּמִיד, מִקְּשָּׁת בַּרְזֶל לְמְרַאֲשׁוֹתֵּינוּ,
שָׁבָה הַמּוּזָה לְרֶגַע אֶחָד,
הֵגִיחָה מִבַּעַד לַחֲרַכִּים עֲשֶׁנִּים.
לְהֶרֶס הַבָּתִּים. לְאֵין יְלָדִים.
חֲפוּיָהּ וְנֶעֶגֶמֶת הִיא פּוֹתַחַת
עוֹד שָׁנָה לַמִּלְחָמָה.

זֹאת מוּזָה נְטוּלַת הַשְׁרָאָה

וּבְכָל זֹאת שָׁבָה גַּם בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה,
וְלוֹ לְרֶגַע, לַמָּוֶת.לַהֵעָדֵּר.
אַךְ איש לֹא שָׁהָה לִשְׁתִיקַת הַמּוּזָה
וְהִרְבּוּ שִׁירָה.

בוקר מר

וְאָז מִלְחָמָה.
אַף שאֵימַתָה טֶרֶם קָרְעָה בִּקְרוּמֵי הַבֹּקֶר.
בָּא טֶבַח…וּבָאָה הִיא.
וְהַשָּׁנִים דּוֹאוֹת, וּבְאִבְחָה צוֹלֶבֶת
אֵל כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָהּ,
אֲנִי שָׁבָה וּפוֹרֶצֶת אֶל הָרְחוֹב
אֶל רִיק הָעִיר הַנִנְעֶלֶת, לְהִוָּכַח.
אֲבָל הַבֹּקֶר מְתַעְתֵּעַ וְצַח
עֲדַיִן אֵינוֹ מַבְחִין בְּרַעַם התּוֹתָחִים.

וְאָז מִלְחָמָה. שׁוּב הִיא.