כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֶת הַכְּתָבִים שֶׁלְּךָ,
מִתְפַּתֶּלֶת מֵעֹנֶג וּכְאֵב.
יְצִירוֹת חַד פַּעֲמִיּוֹת.
עִבְרִית רְהוּטָה וּשְׁנוּנָה.
רַעֲיוֹנוֹת שֶׁמַּצְלִיחִים לְהָתֵל
וְלֹא דַּי לָהֶם בִּקְרִיאָה חוֹזֶרֶת –

אֵיזוֹ כּוֹתֶבֶת קְטַנָּה.
אֵילוּ שִׁירִים דְּלוּחִים,
הַמַּמְתִּינִים לְעִלְעוּל,
עְרֹמִים, חֲשׂוּפִים בְּפַשְׁטוּתָם.

הַהַשְׁוָאָה לֹא תֶּחְדַּל מִלְּהִתְמַכֵּר.

*נכתב עבור משורר וחבר יקר, ערן צלגוב.