היה חורף
הָיָה חֹרֶף,
יָרַד גֶּשֶׁם,
צְמִיגֵי-מְכוֹנִיּוֹת שָׁרְקוּ
בַּכְּבִישׁ-הַמָּהִיר.
פָּנָסֵי מְכוֹנִית
מְאַחֶרֶת-בְּנֶשֶׁף הִסִּיעוּ
עַל תִּקְרַת הַסָּלוֹן
צְלָלִית קְטוּמָה
שֶׁל הַשָּׁרָךְ הַגַּלְמוּד
הַמִּתְפַּתֵּל עַל קִירוֹת-הַבַּיִת.
מְצַפֶּה לְבוֹאֵךְ
אֲנִי נִגַּשׁ מִדֵּי-פַּעַם
לְחַלּוֹן הַסָּלוֹן,
זוֹרֶה עָלָיו אֵד
וְכוֹתֵב בְּאֶצְבָּעִי
אֶת שְׁמֵךְ.
יפה