close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • האוויר הצהוב

    מיכאל רייך | סיפורים | התפרסם ב - 28.03.22

    הימים היו ימי ליקוי-מאורות מנהיגותי.

    "אוויר זה שאנו נושמים, מזוהם במילים צהובות," קָבַל הנער.

    "גם אני כמעט נחנק מהן לא פעם," אני מנסה לנחם את הנער היושב מולי, בבחינת 'צרת רבים', אך ניכר על פניו של בן שיחי שאינו מנוחם.

    כעת נשלח מבטי אל שארית הלילה המתכנס בתוך עצמו, עומד מן הצד ומאזין לשיחתנו בראש מורכן כאילו האשמה היא בו.

    מה אומָר לנער שזה עתה יצא אל החיים. הלא בחודש הבא ילבש מדים ויחבוש כומתה; הוא צודק, לעזאזל: הפכנו לבני-אדם פגומים, נטולי בושה.

    "המילים כשלעצמן," אני טורח ומטעים, "ממלאות תפקיד של אריחים, מהן נבנית תקשורת. בְּעַט בן, הפוך אותן למשפט ותקבל כיוון ותוצאה. מאידך גיסא, הצבע הצהוב הוא ביטוי והוכחה לזיהום שהזדמן לסביבתנו הקרובה ודבק במילותינו. מעניין מה מקורו," אני מסיים דבריי בתהייה.

    "אולי מן האותיות…?" מפיח הנער רעיון.

    "האותיות?"

    עלי להודות, הרעיון המדבר על פירוק לגורמים לא עלה כלל על דעתי.

    *

    רעש עולה מן הצפון בשל היום הדוחק בלילה לפנות את מקומו וזה מרים קול מחאה.

    שמש כחולה מגיחה פתאום מן הענן, נוטפת דם.

    מראה זה רע בעינַי עוד יותר ממראה טרקטור לאחר עלותו על מוקש בעת המאורעות.

    משב רוח צהובה עולה מן המזרח וגורם לי לבחילה ולסחרחורת.

    הנער ממהר לאחוז בזרועי לבל אפול. נורא להיות נתון בעין הסערה הצהובה ובה בעת, במצב-רוח צהוב.

    לצלילי האספסת המפכים באזנינו, אנו מתיישבים על ספסל עתיק עשוי אבן בזלת , כדי להמשיך בשיחתנו.

    אני יודע, הכול תלוי עכשיו בנו וברצונו הטוב של ברק המחשבה שבתוכנו.

    *

    הנער אשר עָיַיף מן השיחה המופשטת, פולט שלום סתמי, מתרחק ממני בצעדים מהוססים וניצב סמוך לשער.

    אני שולח אליו מבטי הדואג, כי בקרוב מאד יוגדר לַעולם, כמו רוב בני גילו, חייל מן המניין.

    ואז מבריקה בי המחשבה כברק. "ליאונרדו," אני קורא בשם הנער והוא ממהר לשוב על עקבותיו ועתה ניצב מולי בפנים שואלות:

    "האותיות שהזכרת," אני אומר, "הן באמת היסוד הראשוני. מהן נובט הכול, עולה וצומח והן זַכּוֹת וּבָרוֹת כמו בורא-העולם אשר יצר אותן. בני האדם, בפעולתם, נוטלים אותן לעצמם ויוצרים מהם את המילים. וּבְמָקוֹם בו האדם נכנס לפעולה, כבר קיימת סכנת זיהום,  שנאמר: רע מנעוריו. אתה צודק, ליאונרדו: אוויר צהוב הוא ממאפייניה של תקופה לא טובה."

    מיכאל רייך

    מיכאל רייך, משורר וסופר, יליד קיבוץ עין חרוד, לאחר שנישא עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בעיר. הוא פרסם כמה ספרי שירה וזכה להערכה רבה מצד המבקרים ולחיבת הקוראים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 2
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.


    כתבות נקראות

    סִילְבֶסְטֵר בִּכְנֵסִיַּת הַקֶּבֶר

    טארק טרביה
    חֲגִיגַת סִילְבֶסְטֵר אֻרְגְּנָה עַל יְדֵי צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים בְּהַזְמָנָתָם נָכְחוּ סוֹפְרִים וּמְשׁוֹרְרִים...

    פִּתְאוֹם בָּא לִי לִשְׁמֹעַ מַנְגִּינָה יְשָׁנָה

    רוי דינר
    פִּתְאוֹם בָּא לִי לִשְׁמֹעַ מַנְגִּינָה יְשָׁנָה לִנְסֹעַ בִּכְבִישׁ עָפָר לְאוֹר כּוֹכָבִים....

    איך לא לטבוע

    מערכת סלונט
    מלאכת הכתיבה יכולה להיראות כמו ניסיון לצלוח ים גדול. כמו קולומבוס...