הַשְּׁתִיקָה
הַשְּׁתִיקָה
שֶׁמְּלַוָּה אוֹתִי מִזֶּה זְמַן
דּוֹמָה לִשְׁתִיקַת הַתִּיקָנִים
הַמְּשַׁחֲרִים לְטֶרֶף
בְּחֶבְיוֹן הַקִּירוֹת.
דִּמְיוֹנִי הַדַּל
דּוֹלֵק אַחֲרֵיהֶם
בְּנַעֲלֵי-בַּיִת
וּכְמוֹתָם, אֲנִי מִתְכּוֹפֵף
וּמֵפִיחַ חַיִּים
בִּמְכִתּוֹת-הַזְּמַן
הָאֲבוּדוֹת.
לְמָשָׁל, הַחֲפָצִים
שֶׁנּוֹתְרוּ בַּמְּגֵרוֹת אָבִי אַחֲרֵי מוֹתוֹ:
סֵפֶר תְּהִלִּים קָטָן, זְכוּכִית מְגַדֶּלֶת,
זוּג מִסְפָּרַיִם חֲלוּדִים.
תגובות