לפטריק

גַּם אַתָּה נֶעֱזַבְתָּ כְּהֶרֶף עַיִן,
תָּמִים וְתוֹהֶה וּמְחַיֵּךְ אֶל הָהָר,
עַל מִצְחֲךָ לֹא טָבַע הָאֵל אוֹת קַיִן,
כְּאִלּוּ תַּנִּינִים לֹא שׁוֹרְצִים בַּנָּהָר,
אָז אוּלַי תִּסָּחֵף אֶל זְרוֹעוֹת בַּת פַּרְעֹה,
תּוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל אֶרֶץ חָלָב וּדְבַשׁ,
כְּדֵי לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ מֵרָחוֹק, אוֹ
לָצֵאת עִם בֹּקֶר אֶל עוֹד שְׂדֵה קְרָב מְמֻקָּשׁ,
אֲבָל עָלֶיךָ, גִּבּוֹר, פָּסְחוּ הָאֵלִים,
וְנִשְׁאַרְתָּ לַנֶּצַח מַשְׁקִיף מִן הַחוּץ,
כִּמְוַתֵּר עַל זָהָב לְמַעַן גֶּחָלִים,
הִלַּכְתָּ בַּמִּדְבָּר, לִבְּךָ דּוֹאֵב, רָצוּץ,
זְרוֹעוֹתֶיךָ מְכֻסּוֹת כְּתוֹבוֹת קַעֲקַע,
טִפּוֹת הַדָּם הַמְּסַמְּנוֹת אֶת הַמַּשְׁקוֹף,
נַפְשְׁךָ לֹא תִּטְבַּע בִּנְהַר הַמּוּעָקָה,
הֲרֵי הִיא עֲדַיִן מְיַחֶלֶת לִשְׁטֹף
אֶת הָאָרֶץ בְּמַבָּטְךָ חוּם הָעַיִן,
עַמּוּד אֵשׁ בּוֹעֵר בְּךָ, מַשָּׂא הַיָּמִים,
רַק הַתַּנִּינִים מִתְגּוֹדְדִים עֲדַיִן,
מַמְתִּינִים לִנְפִילָתְךָ, יַלְדִּי הַתָּמִים,
הִנֵּה כְּבַר הָפַכְתָּ לָאֵל שֶׁל נֶבָדָה,
רַגְלֶיךָ נִצָּבוֹת בְּפִסְגַּת הַר נְבוֹ,
אֲבָל לֹא תִּרְעַד, לֹא תִּפֹּל, עוֹד תִּגַּע בָּהּ,
בְּאַדְמַת הַחֹפֶשׁ הַנִּשְׂגָּב שֶׁיָּבוֹא.