הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר

וַאֲנִי הָיִיתִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר

וְאֵשׁ הִשְׁתּוֹלְלָה בִּי

וּכְאֵבִי לֹא אֻכַּל יָמִים רַבִּים.

וְלֹא הוֹעִילוּ הַמַּיִם,

וְכָל הָאַבְקוֹת וְהַלְּחָשִׁים

שֶׁהִמְטִירוּ עַל רֹאשִׁי הָאֲנָשִׁים.

וְחִכִּיתִי לְהִתְגַּלּוֹת אֱלֹהִית,

לִשְׁלִיחַ בָּשָׂר וָדָם,

שֶׁיָּבוֹא וְיָעִיר אוֹתִי מִמֶּנִּי.

וְכְשֶׁכֻּבְּתָה הָאֵשׁ,

וְחָלְפוּ הַמַּכְאוֹבִים

לֹא נוֹתַר בִּי דָּבָר.

לַפְּסִיכוֹלוֹגִית (הַטִּפּוּל)

מִיַּמִּים חֲשׂוּכִים בְּלִי מָחָר,

מִלֵּילוֹת לְבָנִים,

גִּשַּׁשְׁתִּי לִי דֶּרֶךְ אֵלַיִךְ

וּבֵינָתַיִם כָּתַבְתִּי שִׁירִים.

וּבַחֶדֶר שֶׁלָּךְ הַמּוּגָן

אַתְּ פּוֹתַחַת אֶת הַשִּׁיחָה תָּמִיד.

חִיּוּךְ מְרֻמָּז בְּעֵינַיִךְ

וּמִילִים חֲכָמוֹת לְהַחְרִיד.

וְהַחֶדֶר שֶׁלָּךְ הַסָּמִיךְ,

הַמְּסֻדָּר עַד כְּדֵי שִׁגָּעוֹן,

מִתְמַלֵּא סוֹדוֹת וּשְׁקָרִים,

לוֹטֵּף בִּי שֵׁדִים בּוֹעֲרִים.

וּבַחֶדֶר שֶׁלָּךְ הַמּוּגָן

כְּאֵבֵךְ פּוֹרֵץ בַּסְּדָקִים

חוֹדֵר אֶת קִירוֹת הַבֶּטוֹן

וְנֶעֱמַד בֵּינֵינוּ, מַרְעִיד.

וּבַחֶדֶר שֶׁלָּךְ הַפְּנִימִי,

אַתְּ יוֹדַעַת אֶת כָּל כֻּלִּי,

בְּמַבָּט, בְּדִבּוּר, תּוֹשִׁיעִינִי,

אַךְ כֵּיצַד אַתְּ עַצְמֵךְ תִּנָּצְלִי?