הַסֵּבֶל (בְּהַשְׁרָאַת ״הַדֶּבֶר״ שֶׁל קָאמִי)

מַהִי הַתּוֹחֶלֶת שֶׁל הֻלֶּדֶת הָאָדָם לְסֵבֶל?
אוּלַי מְצַפִּים לוֹ יָמִים יוֹתֵר טוֹבִים,
בָּהֶם יִגָּזֵר עָלָיו הַצֶּדֶק, בְּהִתְפַּתְּחוּתוֹ?
בֵּינְתַיִם, נָתוּן גּוֹרָלוֹ בַּשְּׁאֵלָה כֵּיצַד
מִסְתַּדֵּר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי עִם הַבְּרִיאָה.

הַעֲרָצָתוֹ לְעֹדֶף שֶׁל שְׂרָרָה
אֵינָהּ מְכִילָה תִּקְווֹת גְּדוֹלוֹת. הָיָה
צָרִיךְ לִסְבֹּל יוֹתֵר מִכֹּל מֵהֶרֶג אָחִיו.
אָז מִנַּיִן לָקַח אֶת סוֹבְלָנוּתוֹ לַקֶּטֶל?
הֵיכָן לָמַד עַל הַהֲנָאָה שֶׁבַּשִּׂנְאָה?

יִתָּכֵן שֶׁהָאָדָם עָשׂוּי מִשְּׁנֵי חֲלָקִים
מְנֻגָּדִים הַמַּשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה, כֵּיוָן
שֶׁכָּךְ קָבַע הַבּוֹרֵא. כִּי לְאֹרֶךְ מִילְיַארְדֵּי שָׁנָה
לָמַד עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם לְהִסְתַּבֵּךְ,
גַּם פָּחוֹת וְגַם יוֹתֵר. הַאִם יִתְגַּלֶּה לוֹ אֵי פַּעַם
בֵּין אֵילוּ שְׁכָבוֹת חֲבוּיָה אַהֲבַת הָאַחֵר?

הָאַבְּסוּרְד (בְּהַשְׁרָאַת צַ'ארְלְס דַרְוִין וְאַלְבֵּר קָאמִי)

הָיְתָה לָנוּ אֵבוֹלוּצְיָה,
נִסָּיוֹן לַעֲרִיכַת סֵדֶר בֵּין הַמִּינִים.
עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ לַמְּנוּחָה וְלַנַּחֲלָה.
עֲדַיִן שׁוֹלֵט הָאִי-סֵדֶר, הַבִּלְתִּי רָצוּי.

אָמְנָם יֵשׁ לָנוּ פִיסִיקָה, אֲבָל
כְּלָלֵי הַהִמּוּרִים שֶׁל הָאֱלוֹהִים
עֲדַיִן כְּלָל אֵינָם בְּרוּרִים. נִדְמֶה
שֶׁהֵם מִשְׁתַּנִּים עִם הַזְּמַנִּים.

יוֹתֵר גָּרוּעַ. הֵם אֵינָם מוּבָנִים,
וּבַזְּמַנִּים שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים,
הֵם אֵינָם הוֹגְנִים. גַּם
אֵינָם מְנַסִּים לִהְיוֹת הֶגְיוֹנִיִּים.

מָתַי יִסָּגְרוּ הַפְּעָרִים בֵּין
הַהַבְטָחוֹת וְהַהַגְשָׁמוֹת.
הַאִם אֵי פַּעַם נַצְלִיחַ לָגַעַת
בְּמַשְׁמָעוּת קִיּוּמֵנוּ, אוֹ מוּטָל
עָלֵינוּ לְוַתֵּר עַל צִפִּיּוֹתֵינוּ?