דּוֹר שֵׁנִי / מִי שֶׁאָמַר
דּוֹר שֵׁנִי
דּוֹר שֵׁנִי
לַשּׁוֹאָה.
מַה שֶּׁאוֹמֵר
שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֲנִי חַי
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
מְשָׁרֵת בִּצְבָאָהּ
וְיוֹדֵעַ לְהָגֵן עַל עַצְמִי,
אֲנִי לֹא יָכוֹל
שֶׁלֹּא לָחוּשׁ
בֵּין הָעֲצָמוֹת וְהַבָּשָׂר,
כָּל חֹרֶף
מֵחָדָשׁ,
אֶת הַפַּחַד הַמַּצְמִית הַזֶּה
שֶׁחָווּ אָבִי וְאִמִּי
בַּגֶּטוֹ.
מִי שֶׁאָמַר
מִי שֶׁאָמַר שֶׁהָעֵינַיִם
הֵם רְאִי-הַנֶּפֶשׁ,
לֹא טָעָה בְּהַרְבֵּה.
הוּא טָעָה רַק בָּעִתּוּי,
הוּא טָעָה רַק
בְּרֶגַע הָאֲמִירָה.
הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁתַּצְלִיחַ
לְבַטֵּא בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה מִשְׁפָּט
כָּל כָּךְ טָעוּן:
"הַמִּסְפָּר הַצְּבָאִי שֶׁלִּי,
דּוֹמֶה לַמִּסְפָּר הַכָּחֹל
עַל אַמַּת-הַיָּד
שֶׁל אָבִי".
זה ממש ככה.
כל שנה ביום השואה אני נזכרת מאילו שורשים צמחתי.
ושבאתי לעולם מהוויה של כליה וחסול וחורבן
להיות הדור החדש שצמח מתוך כל זה
שני השירים מצמררים וכואבים