close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בתשלומים

    ירון אביטוב | סיפורים | התפרסם ב - 16.09.18

    לפני יותר מעשרים שנה, רצח גזר, שהכול כינו אותו ‘יום כיפור’, את פסח בגלל חוב, שהיה עליו לשלם לו בתשלומים בריבית קצוצה, חוב שלא נפרע במועד.

    זו היתה הלוואה גדולה שפסח לקח מגזר, מלך השוק האפור, ומשלב מסוים ואילך הוא התקשה להחזיר כיוון שעסק מכונאות הרכב שלו נקלע לקשיים. פסח קיבל מגזר כמה התראות בנוסח הקבוע: “תשלם, אחרת אני יעשה לך יום כיפור!” שבזכותן הוא זכה בכינוי שלו, אבל הוא התעלם מהן כי לא היה לו מאיפה לשלם.

    לבסוף, לא נשארה לגזר ברירה אלא לעשות לו באמת יום כיפור.

    גזר החליט לסגור את החשבון שהיה לו עם פסח דווקא ביום הקדוש, כשזה יצא לבית הכנסת עם בנו הקטן חנוכה לתפילת “כל נדרי”, שניהם לבושים בבגדי יום טוב וחבושים בכיפות. גזר ירה בפסח שבע יריות מטווח קצר שההד שלהן התערבב בתקיעות השופר, אבל בדרך כזו שהוא לא ימות מיד אלא יוציא את נשמתו בתשלומים עד תפילת נעילה.

    פסח נפל מתבוסס בדמו ברחוב, כשהכיפה שלו טבולה בשלולית דם. ‘יום כיפור’ נעמד מעליו ואמר: “הזהרתי אותך שאני יעשה לך יום כיפור ולא שמעת לי!”

    הרחוב היה ריק, כולם היו בבית הכנסת, ומי ששמע יריות היה עלול לחשוב שפרצה שוב מלחמה ביום כיפור והעדיף להתחבא. חנוכה הקטן רכן מעל אביו הגוסס ושמע את חרחוריו האחרונים.

    “חנוכה, כשתגדל, אתה תהרוג את הבן זונה הזה…” פלט האב במאמץ בין חרחור לחרחור.

    חזהו של פסח עלה וירד, נשימותיו כבדו, אבל הוא עוד הצליח לחרחר בכוחותיו האחרונים: “בתשלומים… עם ריבית.”

    לפני שהאב נפח את נשמתו, חנוכה הקטן הספיק להבטיח לו בקולו הדקיק: “כן אבא, כשאני אהיה גדול, אני יעשה את זה,” ופסח ידע שהוא יכול לעצום את עיניו בשלווה.

    * * *

    לאחר שפסח מת, גזר, המכונה ‘יום כיפור’, לא ויתר על גביית החוב. חיסול לחוד וחשבונות לחוד. גזר שלח שליחים לשבועות, אלמנתו של פסח ואמו של חנוכה, ודרש ממנה לשלם את החוב במלואו,  כי “אחרת אני יעשה גם לך יום כיפור.” לשבועות לא היה מאיפה לשלם, אבל יום כיפור אחד שעשו לבעלה כבר הספיק לה, והיא לא רצתה להתעסק עם טיפוסים כמו גזר.

    שבועות מכרה את עסק המכונאות פושט הרגל, וגם את הבית שהיה להם, וחשבה שבכך פרעה את החשבון הסופי של ההלוואה. היא ובנה חנוכה נזרקו לרחוב, ומשם אספו אותם הוריו של פסח.

    אבל גזר לא הסתפק במה שקיבל משבועות, ואיים גם על הוריו של פסח שהוא “יעשה להם יום כיפור”, אם הם לא יגמרו לשלם את יתרת החוב. הוריו של פסח לא חיפשו צרות, מכרו אף הם את ביתם ונזרקו לרחוב יחד עם חנוכה ואמו.

    כולם נאספו לבית הוריה של שבועות ומצאו שם מקלט עד יעבור זעם. אבל גזר לא נרגע. הוא שלח שליחים להוריה של שבועות ואיים שיעשה גם להם יום כיפור, אם הם לא ימכרו הכי מהר שאפשר את הבית שלהם ויסלקו את יתרת החוב.

    פורים, אבא של שבועות, הודיע לגזר שלא כל יום פורים. הוא הציב שמירה על הבית והתלונן על גזר במשטרה. גזר נתפס ונשפט לעשרים ושמונה שנות מאסר. אחד מעדי המפתח היה חנוכה הקטן, שתיאר על דוכן העדים כיצד גזר ירה באביו מטווח קצר. גזר נופף לו מספסל הנאשמים, שהוא יעשה גם לו בבוא העת יום כיפור.

    שלושה דורות של יום כיפור היו כבר יותר מדי עבור סבלנותו של חנוכה הקטן. כשגזר ישב בכלא רמלה, חנוכה צמח בינתיים לגובה ולרוחב ולא שכח אף לרגע את הבטחתו לאביו, שהוא יפרע את החוב של גזר לאביו בתשלומים, ורצוי עם ריבית קצוצה.

    * * *

    חנוכה היה מקושר עם גורמים בכלא רמלה, ומרגע שהגיעה אליו השמועה שמאסרו של “יום כיפור” יקוצר בשליש בגלל מה שכונה “התנהגות טובה”, הוא פשוט ישב וחיכה מחוץ לשערי הכלא עד שגזר ייצא.

    ביום שגזר יצא משם, הוא האהיל על עיניו מפני השמש. הוא היה לגמרי בגפו, איש לא ליווה אותו החוצה ואיש גם לא חיכה לו בחוץ, חוץ מחנוכה. עשרים ואחת שנים בכלא לא הולכות ברגל. מלך השוק האפור כבר הודח מזמן מכתרו, שיערו האפיר וכל דמותו הפכה לאפורה עד שחנוכה בקושי הצליח להכיר אותו. גזר הזדקן מאוד וכמש, כאילו חטאיו הרבים רובצים על כתפיו כמו משקולת.

    גם ‘יום כיפור’, כמובן, לא הכיר את חנוכה, וכשזה ניגש אליו ושאל אותו בקנטרנות: “אתה מכיר אותי?” גזר אמר לו: “לא, אני לא מכיר אותך. אתה במקרה משירות בתי הסוהר או משירותי הרווחה?” שאל.

    “לא מזה ולא מזה,” אמר חנוכה. “אני באתי בשירותו של פסח עליו השלום. אני חנוכה, הבן של פסח עליו השלום,” זרק לו חיוך שלא נראה מעודד בכלל.

    “ומה בדיוק אתה רוצה ממני?” שאל אותו הגזר הכמוש. “כבר שילמתי את עונשי לחברה,” הצטדק.

    “לחברה אולי שילמת,” צחק חנוכה שחיכה לרגע הזה שנים רבות, “אבל לאבא שלי ולמשפחה שלי עוד לא שילמת, ועכשיו אנחנו נגבה ממך את החוב כפי שאתה אהבת לגבות – בתשלומים. מה אתה אומר?”

    גזר לעלע בגרונו וכמעט השתנק. “אין לי מאיפה לשלם,” עמדו דמעות של יום כיפור בעיניו. “יצאתי מהכלא תפרן כשרק הבגדים האלה יש לי ואין לי אפילו לאן ללכת.”

    “אדון גזר, אם אין לך לאן ללכת, אני כבר אדאג לך לסידור קבוע,” חמד איתו חנוכה לצון, “ואם אין לך לשלם לנו בתשלומים, אין שום בעיה, אז אולי אני יעשה גם לך יום כיפור בתשלומים כפי שאתה עשית לנו, הא? מה אתה אומר?”

    “ולמה שתעשה לי יום כיפור ולא תעשה לי חנוכה, שיהיה לי קצת שמח?” אמר לו גזר בפנים נפולות.

    “אתה רוצה חנוכה? בבקשה, תקבל חנוכה,” שמח חנוכה, שלח מהלומה מכוונת היטב לעין ימין של גזר והדליק לו אותה כמו חנוכייה.

    כש’יום כיפור’ צרח מכאב, חנוכה אמר לו: “כמו שביקשת, עשיתי לך חנוכה והדלקתי לך נר ראשון. עכשיו כל יום אני אדליק נר נוסף וגם את השמש.”

    הוא גרר את ‘יום כיפור’ המתפתל מכאב אל הטנדר שלו שחיכה לו בסמיכות מקום, הסיע אותו למרתף של הבית שלו וזרק אותו שם. “מחר נדליק נר שני,” הבטיח לגזר לפני שטרק אחריו את דלת הברזל. “אל תדאג, אתה תקבל חנוכה בתשלומים.”

    * * *

    במרתף הבית חנוכה הדליק נרות מדי יום ביומו, ובתשלומים עם ריבית כפי שהבטיח לאביו עליו השלום. בנר שני הוא ניקר לגזר את עין שמאל, בנר שלישי ריסק לו את פיקת ברך ימין כדי שהוא יצלע לכל החיים, בנר רביעי הוא כרת לו את הריאה הימנית, בנר חמישי כרת לו את יד ימין, בנר שישי כרת את מה שנשאר מהגפיים, בנר שביעי כרת ל’יום כיפור’ את הזין ותקע לו אותו בפה, כפי שקרא פעם שעושים הסורים לשבויים שלהם, והתפלא שכמו בנס פך השמן החנוכייה שלו עוד דולקת, ובנר שמיני ואחרון כרת לו את הכליות וצירף את הלב בתור השמש, לא לפני שאמר לו: “זהו, ‘יום כיפור’. שהחיינו וקיימנו והגיענו לשמיני של חנוכה. אני מקווה שהיה לך מספיק שמח בחג הזה.”

    * * *

    למחרת החנוכה שעשה ל’יום כיפור’, עלה חנוכה לקבר אביו עליו השלום ואמר לו: “אבא, עשיתי מה שביקשת. ממש סדר פסח עשיתי לו.”

    ביציאה מבית הקברות, עצרה לידו ניידת משטרה והוא נתפס.

    “מגיע לך עונש מוות,” סיננו השוטרים. ובאמת זה היה העונש שגזר עליו בית המשפט.

    השופט שאל את חנוכה האם יש לו בקשה אחרונה.

    “כן, תהרגו אותי בתשלומים,” הפציר חנוכה.

    “בקשתך נדחתה,” פסק השופט, “את נפשך אתה תחזיר לבורא עולם בתשלום אחד!”

     

    ירון אביטוב

    ירון אביטוב הוא סופר, במאי סרטי תעודה, מבקר, עורך, ועיתונאי וזכה בין היתר בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005) ובפרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" לשנת 2012

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 2
    • 0

    תגובות


    7 תגובות על “בתשלומים”

    1. דורית הגיב:

      צחקתי ובכיתי. זה כאילו דמיוני אבל לא לגמרי עם הפשע בימינו

    2. רבקה קרן הגיב:

      הסיפור המצחיק והמצמרר הזה של ירון מהדהד את הספרות האלבנית רוויית נקמות הדם שעוברות בירושה מדור לדור, וגם, ואולי בעיקר, את המציאות האכזרית שבה אנו חיים.
      החגים הם בונוס משעשע כמובן…

    3. אוהד הגיב:

      סיפור מצוין לערב יום הכיפורים. משעשע, כתוב בלשון תמציתית וגרוטסקית, אך מעביר היטב את המסר שבמעגל החיים לא רק שכל אחד משלם מחיר על מעשיו, אלא גם על מעשי קרוביו.

    4. שאול הגיב:

      קצת מזעזע אבל יופי של סיפור, שגם אם הוא בדיוני הואמוציא קצת את החשק לצום ביום כיפור לנוכח האלימות בארץ.

    5. נחום הגיב:

      היה לי קצת קשה לקרוא, אבל היה שווה לקרוא

    6. יוסי הגיב:

      לא בדיוק תמונות יפואיות, יותר מקאברי אבל עוסק עולם הפשע. אחלה סיפור

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אדוני מרוצה?

    משה גרנות
    המטוס היה אמור להמריא מקטניה לרומא ב-14.30, ולכן ב-11.30 בדיוק התייצבתי...

    רֶנֵסַנְס

    רז סופר
    רְפָאֵל, מָה רַכִּים פִּרְקֵי יָדֶיךָ אַתָּה פּוֹרֵט סוּסִים קַלִּים אַל תַּחְוִיר,...

    הוואצאפ של המתים

    יואב סנטו
    הכל החל בטכס האזכרה של מתושלה שבסיומו נשאר על הקבר טלפון...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית