בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ הַכֹּל נִרְאֶה —
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכַחַת לְהַבִּיט.
גַּם אִם הָאוֹר שׁוֹטֵף,
וְהָעַיִן אוֹסֶפֶת אֶת הַמַּרְאוֹת.

וּכְשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת אוֹתָן —
הַשֶּׁקֶט בָּא, נוֹשֵׁם.
אֲנִי רוֹאָה אֶת קוֹלִי נוֹגֵעַ בַּדַּף,
צוֹבֵעַ אֶת הַמִּלִּים
שֶׁמְבַקְּשׁוֹת לִבְקֹעַ
מִקָּו שֶׁלֹּא צוּיַּר.

וּכְשֶׁיָּדַי מְגַשְּׁשׁוֹת אֶת הַלָּבָן —
בְּלִי פַּחַד אֲנִי רוֹאָה.
רַק כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ — מִתְבָּהֵר
מַה מּוּאָר בֶּאֱמֶת.
רַק כְּשֶׁנִּסְגֶּרֶת דֶּלֶת לָעַיִן,
נִפְתַּחַת דֶּלֶת לַלֵּב.

שָׁם,
בֵּין נְשִׁימָה לְצִיוּר,
בֵּין מִלִּים לְמִשְׁפָּטִים —
אֲנִי נוֹגַעַת בָּאוֹר
שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בַּשֶּׁמֶשׁ.
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְלֵב פָּתוּחַ
שֶׁצוּיַּר וְנִכְתַּב בַּתְּחוּשָׁה.

וּכְשֶׁאֲנִי פּוֹקַחַת אֶת עֵינַי —
קוֹל עִוֵּר מְגַלֶּה לִי דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.
שֶׁהֲרֵי חִכָּה שֶׁאֶעֱצֹם אֶת עֵינַי,
וְאֶרְאֶה אֶת הָאוֹר.