בני חורין

בִּסְפִינוֹת הַמִּפְרָשׂ
הַמְּשַׁיְּטוֹת אֶצְלִי בָּרֹאשׁ,
לֹא מַצְלִיחִים לְנַצֵּחַ 
כַּמָּה לוֹחֲמֵי גֵּרִילָה אֲשֶׁר חָמְקוּ מֵהַשּׁוֹמְרִים,
וּבְרוּחַ הַבֹּקֶר הָעַזָּה הֵם פָּשְׁטוּ עַל הָעִיר,
הִבְעִירוּ אֶת שְׁעָרֶיהָ הָעֲנָקִיִּים.
הַמֶּלֶךְ מִזְּמַן נָס עַל נַפְשׁוֹ לַמֶּרְחַקִּים,
וְאַתֶּם הֲרֵי תַּמְשִׁיכוּ לְשַׁקֵּר לְעַצְמְכֶם
שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חֹרִין.

הנמלה

הָיְתָה עוֹד נְמָלָה עֲיֵפָה
הָאוֹסֶפֶת גַּרְגֵּר וְעוֹד גַּרְגֵּר
אֶל קִנָּהּ הָרָחָב,
שֶׁאוֹתוֹ בָּנְתָה בַּחֲרִיצוּת
בִּימֵי אָבִיב, קַיִץ וּסְתָו,
לְמִשְׁמָר מִפְּנֵי חֹרֶף וְרָעָב,
וְהִיא לֹא חָדְלָה מִמְּלָאַכְתָּהּ
אַף שֶׁדּוֹרְסָנוּתָם שֶׁל הַחַיִּים,
רִשְׁעוּת הָאָדָם וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים,
לִמְּדוּ אוֹתָהּ זֶה מִכְּבָר
שֶׁאֵין בַּקֵּן
הֲגָנָה מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר,
שֶׁהוּא בְּעֶצֶם רַק תְּלוּלִית עָפָר.